בהגיע אליעזר לחרן הוא התפלל וביקש מהקדוש-ברוך-הוא סימן, ומיד באה רבקה וענתה על הסימן. אליעזר הגיע לביתה לבקש הסכמה לנישואין ושוב – היא הסכימה מיד.
כאשר הטיל אברהם אבינו על אליעזר עבדו את השליחות ללכת לחרן ולמצוא אישה ליצחק, הוא סיים במילים: "השם אלוקי השמים... ישלח מלאכו
לפניך". לאחר מכן, כאשר אליעזר ישב עם בתואל, אביה של רבקה, הוא ציטט את דברי אברהם אבל בשינוי: "השם... ישלח מלאכו
איתך והצליח דרכך".
"ישלח מלאכו איתך" פירושו שהמלאך הולך עם אליעזר ומסייע לו. אך "ישלח מלאכו לפניך" משמעותו שהמלאך הולך לפניו ומסדר הכול מראש, ונותר לו רק לקצור את פירות העבודה של המלאך.
בפועל, התקיימו דברי אברהם כלשונם – "ישלח מלאכו לפניך": בהגיע אליעזר לחרן הוא התפלל וביקש מהקדוש-ברוך-הוא סימן, ומיד באה רבקה וענתה על הסימן. אליעזר הגיע לביתה לבקש הסכמה לנישואין ושוב – היא הסכימה מיד.
אולם לבתואל אביה לא היה טעם לומר זאת. אליעזר התיישב מולו כדי לקבל גם את הסכמתו לנישואין, ואם יאמר לו שהמלאך כבר סידר את הכול מראש ("לפניך") – יגיב בתואל: אם כן, מה באת לשוחח עמי על כך, הן הכול 'תפור' מראש! לפיכך, שינה אליעזר ואמר רק שהמלאך סייע בעדו, כדי להותיר את זכות ההחלטה בידי בתואל.
כל יהודי הוא שליח למילוי רצון השם ולקירוב יהודים נוספים לתורה. שליח לא יכול להסתפק בכך שהוא עושה את כל התלוי בו, אלא עליו להשיג הצלחה. כמו אליעזר. וגם בדבר התלוי בבחירת הזולת (בדומה להסכמתם של רבקה ובתואל לנישואין) יכולה להיות מובטחת הצלחה – אלא שלשם כך נדרשים שני תנאים: א) להיות 'עבד' כמו אליעזר. להיות "עבד השם". ב) להתפלל כמו אליעזר. לא לסמוך על "כוחי ועוצם ידי", אלא להבין שהכול מגיע בעזרת שמים.
וההצלחה היא – כפי שפסק הרמב"ם: "סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם – ומיד הם נגאלים!".
(ליקוטי שיחות כרך כה עמוד 99)