בפרשת פנחס מסופר על חלוקת ארץ ישראל לנחלות לכל שבט ולכל יהודי.
התורה היא נצחית, ולכן בכל עניין בה יש הוראה נצחית לכל הזמנים ולכל המקומות.
פעם פנה יהודי אחד לאדמו"ר ה"צמח צדק" (הרבי השלישי בשושלת חב"ד, שחי לפני כ-180 שנה), ואמר, שברצונו לעלות לארץ ישראל.
ענה לו הרבי: עשה כאן ארץ ישראל!
ולא מובן: הרי "כאן" זה לא "ארץ ישראל"!...
הרבי שלום בער (הרש"ב, הרבי הששי לשושלת חב"ד) אמר פעם, ש"פנימי" (הביטוי לאדם מושלם מבחינה פנימית) בכל דבר שהוא עושה, הוא שקוע בזה לגמרי. פעם באמצע התוועדות (כינוס חסידי, בו נאמרים דברי חסידות וביניהם, וכהכנה נפשית אליהם, שרים ניגוני נשמה) הוא חש, כי הנוכחים שרים ניגון בחופזה, כדי להגיע למה שיבוא אח"כ - דברי חסידות עמוקים. הרבי אז הסביר להם, כי יהודי צריך לעשות את עבודתו בשלמות. לכן, אפילו עניין שהוא רק הקדמה והכנה לדבר אחר - צריך לעשות בשלמות:
"בכלל הרי זה עיקר גדול. במקום שנמצאים - צריכים להיות באמת".
אז נכון שאנחנו עכשיו רק "כאן" - עדיין ברגעים האחרונים של הגלות - בהקדמה - ולא ב"ארץ ישראל" - בגאולה, אבל גם את ההקדמה הזו צריכים לעשות בשלמות...
עשה "כאן" - מהמקום והזמן שלך - "ארץ ישראל"- ארץ, שבה ניכר בגלוי "ישראל" - יהדות.
לכל אחד יש "כאן ועכשיו", נתוני חיים, משלו. יש נטייה "לפנטז", כי לו היה לי "כאן ועכשיו" שונים - הייתי אחר. ובכלל, איך אני יכול להביא גאולה, הרי אני רק חלק קטנטן בעולם, במקום ובזמן.
ודווקא זו ההוראה: "עשה כאן ארץ ישראל" - הקב"ה דורש ממך את השלמות ב"כאן" הפרטי שלך, כי לכל אחד יש את הכוח הרוחני לפעול בעולם הפרטי שלו.
מה"כאן" הזה שלך, אתה יכול להביא גאולה לעולם כולו, וזו אחריות גדולה....
הגאולה קרובה, וצריך להתרגל אליה ולהציב את עצמנו במצב של גאולה:
להפוך את היום שלנו ל"יום של גאולה (פרטית)": לעשות את ה"כאן" מושלם - במחשבה, בדיבור ובמעשה.
זה ירגיל אותנו לגאולה,
וכן, זה יביא אותה אלינו, בפשטות, סופסוף, בפועל ממש!
(באדיבות: Chabad of India)
