פרשת פינחס נקראת בדרך כלל בימי "בין המצרים" – ימי האבלות על חורבן בית-המקדש. בכך מודגש, כי גם בתוך האבל אנו זוכרים ומצפים לפינחס-אליהו – מי שאנו מובטחים עליו כי יבוא לבשר על בואו של המשיח.
פרשת השבוע נקראת פינחס – על שם האיש שאזר אומץ לקנא לכבוד השם ופגע בנשיא החוטא של שבט שמעון.
מעשה אחר של קינאת השם מסופר על אליהו הנביא – בעת שעמד על הר הכרמל מול נביאי הבעל. ומלמדים חז"ל כי בעצם "פינחס זה אליהו". כלומר, מדובר באותה אישיות (שהאריכה מאוד ימים או שחזרה בגלגול).
פרשת פינחס נקראת בדרך כלל בימי "בין המצרים" – ימי האבלות על חורבן בית-המקדש. בכך מודגש, כי גם בתוך האבל אנו זוכרים ומצפים לפינחס-אליהו – מי שאנו מובטחים עליו כי יבוא לבשר על בואו של המשיח.
בכלל, הרעיון לצפות לגאולה בהיותנו בעיצומם של ימי אבל – בא לידי ביטוי גם בסיפורו של פינחס. התורה מספרת כי בזכות הפגיעה של פינחס בנשיא הסורר, נעצרה מגיפה קטלנית בה מתו 24 אלף אנשים שחטאו עם בנות מדיין ומואב. כהוקרה על המעשה האמיץ, העניק הקדוש-ברוך-הוא לפינחס ולזרעו את הזכות להיות כוהנים. נמצא, כי אירועים שליליים ביסודם – החטא והמגיפה, הצמיחו בסופו של דבר תוצאה חיובית – כהונה. וכך גם אנו מצפים לצמיחתה של תוצאה חיובית – הגאולה, מתוך התקופה הלא נעימה של החורבן והגלות.
קשר נוסף בין פינחס לגאולה טמון בציווי האלוקי שלאחר החטא והמגיפה: "צרור את המדיינים". בפשטות, מכוונים הדברים למלחמה במדיינים שהחטיאו את בני ישראל. אולם תורת החסידות מלמדת כי יש לדברים גם כוונה עמוקה: לצרור את תכונת ה"מִדיינות" – תכונת המדון והמריבה. לשנוא את המחלוקת.
וזוהי בעצם הדרך להחיש את הגאולה – שנאת המחלוקת ורדיפת השלום, מתוך אהבת חינם.
(התוועדויות תשמ"ה חלק רביעי עמוד 2257)
