גם לנפש האדם – בהתאם לדברי הבורא: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" – יש בכללות שתי רמות של התבטאות: ביטויה מבעד לכוחות השכל והרגש, וביטוי טהור שלה במלוא תעצומתה – מצב המתגלה בעת נכונות מוחלטת למסירות-נפש.
פרשת-השבוע עוסקת רבות בארץ-ישראל: בסדרי החלוקה של שטחי הארץ בין השבטים, במינויו של יהושע בן-נון כמי שינהיג את המערכה על הארץ, בדיני הקרבנות, שחלק מהם ניתן לקיים רק בארץ. שמה של הפרשה כולה הוא 'פינחס', ומשמע מכך שיש לארץ-ישראל קשר לפינחס.
ייחודיותה של ארץ-ישראל נובעת מהרמה הגבוהה של השראת השכינה בה. באופן כללי, ישנן שתי רמות בהשראת השכינה: השראה בה היא נסתרת מבעד למסכים רוחניים ולא ניכרת עצמיותה, והשראה בה היא נגלית במלוא-הדרה. באופן השני, הגבוה, שורה השכינה בארץ-ישראל.
גם לנפש האדם – בהתאם לדברי הבורא: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" – יש בכללות שתי רמות של התבטאות: ביטויה מבעד לכוחות השכל והרגש, וביטוי טהור שלה במלוא תעצומתה – מצב המתגלה בעת נכונות מוחלטת למסירות-נפש.
פינחס הוא איש שהגיע בעצמו לגילוי הטהור של הנפש – כאשר מסר את נפשו להרוג את זמרי בן-סלוא שחטא עם המדיינית, אפילו שעל-פי דין לא היה מחויב בכך. וזהו הקשר של ארץ-ישראל אליו: כמו שאצל פינחס התגלתה הנפש בטהרתה, כך בארץ-ישראל שורה השכינה בטהרתה.
אלא שבזמן הגלות אין השראת-השכינה הנעלית שבארץ-ישראל גלויה. גילויה יתרחש רק בגאולה – בזכות כל מי שהלך בדרכו של פינחס והעניק לנפשו את ביטויה הנעלה, על-ידי שעבד את הקדוש-ברוך-הוא מתוך מסירות-נפש מוחלטת. מסירות-הנפש היא שתזכה אותנו בבואו של "פינחס – זה אליהו (הנביא)" – מי שיבשר על התגלות המשיח, תכף ומיד ממש.
(ליקוטי שיחות כרך ד עמוד 1071)
