לתפילה כנה, מעומק הלב, יש כוח זהה לזה של הקרבן – לחבר את האדם אל הבורא בעוצמה שתקרין ותשפיע גם כאשר הסתיימה התפילה ויוצאים מבית-הכנסת לעסקי החול.
עבודת המזבח היומית נפתחה ונסתיימה עם קרבן 'תמיד': קרבן 'עולה', שעולה כולו ומוקרב על המזבח מבלי שאף אדם טועם ממנו מאומה.
בזמן הגלות, כל עוד אין לנו אפשרות להקריב קרבנות בהר הבית – מהוות התפילות תחליף לקרבנות: תפילת שחרית כנגד קרבן התמיד של הבוקר ותפילת מנחה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים (תפילת ערבית היא כנגד חלקי הקרבנות שנותרו על המזבח והמשיכו להישרף לאורך הלילה).
השם 'קרבן' הוא מאותו שורש של המילה 'קירוב'. הקרבן נועד לקרב בין האדם שהביאו לבין הקדוש-ברוך-הוא. וזהו גם תפקידה של התפילה – לחזק את ההתקרבות של המתפלל אל הבורא. קרבן 'עולה', שעולה כליל על המזבח, מסמל התקרבות חפה מכל בדל של הנאה ותועלת אישית. כזו שכל כולה אך ורק למען הקדוש-ברוך-הוא.
ניתן לחשוב שהתקרבות נעלית כזו תיתכן רק במצב של 'בוקר' – כאשר זורח על האדם אור רוחני שמרומם אותו למצב נטול דאגות הן בגשמיות והן ברוחניות. אולם אין הדבר כך. קרבן 'התמיד', שהינו כאמור קרבן 'עולה', קרב גם בין הערביים – גם בעיתוי של דמדומים רוחניים, בתקופה של קשיים והפרעות, במצב גלותי. תמיד נדרש מאתנו להקריב קרבן 'תמיד', ואם נדרש – הדבר ניתן.
לתפילה כנה, מעומק הלב, יש כוח זהה לזה של הקרבן – לחבר את האדם אל הבורא בעוצמה שתקרין ותשפיע גם כאשר הסתיימה התפילה ויוצאים מבית-הכנסת לעסקי החול. לשיא השלמות של החיבור עם הבורא נגיע בגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא תכף ומיד.
(התוועדויות תשד"מ חלק רביעי עמוד 2180)
