אדם שנגע במת, נשאו או נמצא עמו תחת קורת גג אחת – נקרא טמא. כדי לטהרו, צריכים (בין השאר) להזות עליו 'מי חטאת' – מי מעיין שנמהלו עם פרה אדומה שנשחטה, נשרפה ונכתשה לאפר.
 
בספר 'משנה תורה' מפרט הרמב"ם את תהליך ההכנה של אפר הפרה האדומה. הוא גם מספר כי מימי משה רבינו עד לחורבן בית שני השתמשו בתשע פרות, ומסיים כי את "העשירית יעשה מלך המשיח, מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון".
 
דרכו של הרמב"ם בספרו 'משנה תורה' לפסוק הלכות ולא להביע תפילות ומשאלות. מהו המקום להבעת תפילה תוך כדי כתיבת הלכות? גם אם רצה הרמב"ם ללמד שיש להתפלל לביאת המשיח – אין זה המקום המתאים לכך. הדברים היו צריכים להופיע בהלכות העוסקות בנושא המשיח, ולא כאשר המשיח מוזכר רק בדרך אגב.
 
ההסבר הוא, שבכוונה בחר הרמב"ם לכתוב את התפילה במקום זה, כדי ללמדנו שהציפייה והתפילה לגאולה צריכה להיות עמוקה עד כדי כך, שאפילו כאשר המשיח מוזכר בדרך אגב היא גורמת מיידית לשאת תפילה להופעתו.
 
הרמב"ם פוסק כי חלק בלתי נפרד מן האמונה בביאת המשיח היא הציפייה לבואו: "וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו". האמונה במשיח לוקה בחסר אם אין בה גם ציפייה לבואו. ואת זה בדיוק בחר הרמב"ם להמחיש בתפילה שנשא תוך כדי כתיבת הלכות פרה אדומה. זוהי דוגמה מובהקת לכך שאפילו תזכורת אגבית מעוררת להתפלל מעומק הלב: "מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון".