באר-המים הניסית שליוותה את נדודי בני ישראל במדבר, הייתה בזכות מרים הנביאה. ענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל, היו בזכות אהרון הכוהן. חז"ל מספרים כי לאחר פטירת מרים ואהרון, נסתלקה הבאר ונעלמו העננים.
 
לאחר מכן, חזרה הבאר – כאשר הכה משה בסלע. אולם חזרתם של ענני הכבוד אינה מפורשת בתורה. כאשר נסתלקה הבאר, נחרדו בני ישראל וצעקו למים. אולם כאשר נעלמו העננים הם לא נזדעקו. מדוע?
 
כדי להשיב על כך, עלינו להבחין בין שני סוגי עננים: היו עננים שסיפקו לעם ישראל הגנה מפני אויבים ופגעי המדבר והיו עננים שנועדו אך ורק לשם כבוד. העננים שנעלמו עם פטירת אהרון היו רק אלה מהסוג האחרון – ענני הכבוד, ולכן לא נכנסו בני ישראל לפאניקה מהיעלמם, כי הם לא סיפקו צרכים אלמנטאריים.
 
במילים אחרות: לפי פשוטו של מקרא, רק העננים שנועדו לכבוד נעלמו עם פטירת אהרון והם אכן לא שבו.
 
אנו רואים כי נוכחותו של משה רבינו – נשיא ישראל – גרמה לכך שיימצא פיתרון לכל צורך חיוני לעם ישראל – גם אם מי שבזכותו נוצר הפיתרון כבר אינו בין החיים. לכן הבאר דווקא חזרה לאחר פטירת מרים. ויותר מכך: אפילו לאחר הסתלקותו של משה המשיכה הבאר ללוות את העם, כל עוד היה בה צורך.
 
זהו תפקידו של כל נשיא בישראל, לדאוג לכל צרכי העם. זו הסיבה שאדמו"ר הריי"צ, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, דאג להפצת היהדות ברוח החסידות ברוסיה הקומוניסטית בכל מחיר, כי היהדות היא צורך חיוני לקיום העם. השפעתו של אדמו"ר הריי"צ נמשכה גם שנים רבות לאחר פטירתו, והמשכה של הדרך הזו היא מה שמכין את העולם אל הגאולה השלמה, שתבוא תכף ומיד ממש.