השבוע אנו קוראים על כלי המשכן שהכיל המשכן ועל השימוש בהם, וכן על בגדי הכהונה שלבשו הכהנים בעת עבודתם במשכן. 

פרשת השבוע - פרשת תצווה, עם פירוש רש"י

לכל דור יש מנהיג הממלא את מקומו של משה-רבינו, כאיש ה"עומד בין השם וביניכם"; ממוצע מחבר בין הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל ולעולם כולו. 

אנשים אלו, מתעוררים ופורצים לעצמם דרך "אל הקודש" בבת אחת וברעש גדול, מתוך סערה של קדושה – בדומה לטובע המשווע בכל כח גרונו כי יחלצוהו מן המים הזידונים המאיימים על חייו. 

בזמנים של העלם והסתר, על מנת לגלות את הקשר הפנימי, אנחנו צריכים להקדים ולהקריב מעצמנו, להקריב את האגו ותחושת הישות. רק לאחר מכן נוכל להתפנות להתקשרות הפנימית, המענגת, עם הבורא.

העדר שמו של משה בפרשה רומז בעיקר על לידתו של משה, שכן הלידה כאמור רומזת על התגלות עצם המציאות – התגלות שהיא למעלה משם כל שהוא, ולכן לא מוזכר שמו.

משה, אפוא, מעודד כשושבנין להתבטל... לצלול לתנועה של "שוב" בקיום המצוות, בעוד אהרון מוסיף שמחת נפש וחדווה מהמרומים

הערך המספרי של 'חשן' זהה לזה של 'משיח'. התגלותו לעין כול של המשיח, תכף ומיד, תבשר על כך שאכן הגענו למצב הנכסף של אלוקות גלויה.

סוגי הבגדים והשפעותיהם על האדם והמעלה המיוחדת של בגדי שבת

כאשר האדם לומד נגלה דתורה או אפילו סודות התורה, התורה שלמד לא בהכרח חודרת לתוכו ו'מפעפעת' בקרבו. לעומת זאת, תורת החסידות, ה'שמן' שבתורה, חודרת לתוך-תוכו של האדם ומתעצמת עמו, "הופכת אותו..!" 

הקשיים נועדו לגרום לנו לגלות את המיטב הפנימי ביותר שבנו – הקשר הנשמתי העמוק שיש לנו אל הקדוש-ברוך-הוא, שמאומה לא יכול לנתקו.

משה רבינו התעלה בהתעלות גמורה מעל טובת עצמו - הוא היה מוכן להניח את עצמו לגמרי בצד, למען אחיו היהודים. באופנים כה רבים, מתארת מסירות הנפש הזאת את משה רבינו של דורנו.

אומר לו הקב"ה ליהודי: אני לא מסתפק בעבודה הרוחנית שלך, בתורה, בתפילה. אני דורש ממך, שגם מהגשמיות שלך תעשה לי 'בית מקדש'. בעצמך לא תוכל לעשות זאת. אתה רק תשליך את הזהב שלך אל האש.

משפטים הינם ציווים שבני האדם מסוגלים להבין גם בשכלם את הסיבה, ואפילו היו חושבים על מצווה שכזו גם בלי התורה. פרשתנו נקראת דווקא משפטים, והיא מתחילה במספר מצוות הנכללות בגדר של משפטים.

אמת-מידה מושלמת של צדק חייבת להיות יצוקה על-ידי גורם נעלה מבני האדם. וזוהי למעשה אמת-המידה של התורה. התורה היא החכמה האלוקית של הקדוש-ברוך-הוא, שהמציא ויצר את הצדק

הבורא הוא האדון שאותו עובדת הנשמה, והיא קשורה אליו ברמה כזו שמביאה אותו לרצות "לשחרר" ולשאת אותה; לשחרר אותה מכבלי הגלות ולהביאה אל הגאולה השלמה

בגאולה, תגיע המציאות הגשמית לשלמותה והגוף יתגלה כבעל מדרגה רוחנית גבוהה משל הנשמה. החסידות מכוונת ונותנת כוח לעבוד את השם בגוף בריא, כהכנה לאותם ימים מופלאים.

"ונפל שמה שור או חמור" – 'שור' רומז למשיח בן יוסף (יוסף נקרא בתורה "בכור שורו") ו'חמור' רומז למשיח בן דוד (עליו נאמר שיופיע כ"עני ורוכב על חמור")

ההבטחות האלוקיות מגלות אפוא את מעלותיה המיוחדות של ארץ ישראל, שתגענה לשיאן תכף ומיד ממש, בגאולה השלמה.

מספיק שנצעק "עד מתי?!" ובכך נזכיר לבורא עד כמה גדול צערנו בגלות, כדי שהוא ייתן ביטוי ממשי לשעבוד שהוא הכניס את עצמו אליו ויביא את הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש.

לאחר מתן-תורה העולם נהיה מזוכך יותר, ולפיכך החיכוך של האש האלוקית עם חומריות ייצר רק "כמין עשן" ולא עשן ממש.

כל חרחורי המחלוקת הן תוצאה של ראית האגו בו עומד האדם ומאוויו ברום המערכת ובמרכזה, כאשר המטרות העיקריות נידחות לשוליים 

כאשר ייבנה בית-המקדש – תכף ומיד ממש, הקשר שלנו עמו יהיה מוחשי ובולט, ולכן יידרשו הגרים להביא קרבן, ביטוי להתקרבות המיוחדת אל הקדוש-ברוך-הוא, שהתחדשה להם.

איך ה' אמר שהארץ מוכנה לגאולה בשעה שגויים שלטו בה? 

האיסור "לא תבשל גדי" בא להרחיק את האדם ממידת האכזריות. בישול גדי רך בחלב אימו הוא מעשה אכזרי, ומכיוון שהתורה מבקשת להרחיק את האדם מאכזריות, אסרה לגמרי את הבישול של בשר בחלב, גם של בעל-חיים מבוגר וגם בחלב שאינו של אימו.

אם שלום זה כל כך הגיוני לטובת כל הצדדים, למה עד עתה זה לא "נכנס בראש" של אומות העולם? למה עד עתה, היה איום מלחמה תמידי בעולם, ורק כעת מעצמות מחליטות להפסיק את האיום הנורא במלחמת עולם שלישית?

בני ישראל התמרמרו על משה והוא פונה אל ה': למה הרעותה לעם הזה? ה' בתגובה מזכיר את ההיסטוריה של יחסיו עם האבות.

פרשת השבוע - פרשת וארא, עם פירוש רש"י

ברוחניות, מסמל פרעה את היצר הרע המפריע ליהודי בעבודת השם. וכמו במצרים, צריך לא רק להכות את הרוע – אלא לנצח ולהכניע אותו כליל.