הקשר של גיד-הנשה לגאולה

גיד-הנשה הוא כינוי לגיד הנמצא בברכי בעלי-החיים הכשרים לאכילה. התורה אוסרת את אכילת הגיד הזה, עקב מגע של המלאך שנקרא 'שרו של עשיו' בברכו של יעקב אבינו. היה זה במהלך מאבק שנערך בלילה שקדם לפגישתו של יעקב עם עשיו, והמגע גרם ליעקב לצלוע. עם שחר ריפא אותו הקדוש-ברוך-הוא על ידי אור השמש הזורחת.

מניין אנו יודעים שהשמש ריפאה אותו? – מוכיחים זאת חז"ל מלשון התורה: "ויזרח לו (ליעקב) השמש". מדוע נאמר "ויזרח לו" – וכי ליעקב בלבד זרחה השמש? אלא מכאן שעליו השפיעה הזריחה לטובה באופן מיוחד.

חז"ל מוסיפים, כי לעומת הרפואה שהסבה השמש ליעקב, היא חיממה והכתה בעשיו ובבניו. וכך גם יהיה בגאולה השלמה: השמש תאיר ותרפא את חולי עם ישראל, כמו שנאמר "וזרחה לכם יראי-שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה", ואילו את הגויים הרשעים היא תלהט ותשרוף, כמו שנאמר "הנה היום בא בוער כתנור".

וכך נכתב בספר 'החינוך' על איסור אכילת גיד הנשה: "משרשי המצווה הזאת, כדי שיהיה רמז לישראל, שאף-על-פי שיעברו צרות רבות בגלות מיד העמים ומיד בני עשיו – יהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם ויבוא להם גואל ויגאלם מיד צר.

"ובזכרם תמיד עניין זה, על ידי המצווה (הזו) שתהיה לזיכרון – יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם... לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו... שהיה שרו של עשיו, רצה לעקרו ליעקב מן העולם ולא יכול לו ו(ל)זרעו, וציערו בנגיעת הירך. וכן זרע עשיו ציער לזרע יעקב. (אך) ולבסוף תהיה להם תשועה מהם.

"וכמו שמצינו באב (יעקב) שזרחה לו השמש לרפואתו ונושע מן הצער – כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו במהרה בימינו, אמן".

מקורות: בראשית לב, כה-לב ובפירוש רש"י שם. בראשית-רבה וישלח, פרשה עח, ה ובפירושים יפה תואר ורש"י שם. ספר החינוך מצווה ג ובמנחת חינוך שם. משנה תורה לרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ח הלכה א. וראה בליקוטי שיחות כרך ל עמוד 148 ואילך.

‍