בשנת תשנ"ב אמר הרבי למזכירו הרב גרונר כי אינו רואה ברור את "האותיות הקטנות שבגמרא". הרב גרונר הזמין רופא עיניים, ולאחר בדיקה בחדרו הוגדל המספר במשקפיים.

לאחר זמן אמר לו הרבי שעדיין אינו רואה בבירור כל כך. גרונר הזמין אפוא את הרופא פעם נוספת, אך זה אמר שצריכים לערוך בדיקה במכשיר שנמצא במרפאה ולא קל להביאו לחדרו של הרבי. הרופא הוסיף כי הוא מוכן לערוך את הבדיקה אצלו במרפאה בשעה שלא יהיה נוכח שם אף אחד.

ואכן כך היה: הרבי ומזכירו נסעו למרפאה, וכנהוג לפני בדיקות מעין אלו, טפטף הרופא טיפות עיניים להרחבת האישונים. לאחר מכן היה צריך להמתין כרבע שעה עד להשפעת הטיפות.

הרופא ניצל את זמן ההמתנה, והוא פנה אל הרבי וביקש רשות לשאול שאלה: "הייתכן שאחרי כל הפעילות הגדולה של חב"ד בעולם, כפי שראיתי אני בנסיעותיי, ועדיין לא בא משיח?"

הרבי חייך לעברו חיוך רחב ואמר: "זו שאלה גם אצלי, אבל כנראה עדיין נותר קצת - כאן עשה סימן בידו - למלא את הכוס, ולכן בכל הזדמנות שאני מדבר לחסידים, אני מעוררם לעשות עוד משהו". הרבי התבטא אז במילים: "איי דאנט לעט מיי חסידים סליפ" (אינני מניח לחסידים שלי לישון).