בכל יום אנו מבקשים כמה וכמה פעמים על בניית בית-המקדש. אולם מעבר לתפילות, מוטל עלינו גם לבנות בפועל בית-מקדש. אין הכוונה לעלות להר הבית ולבנות בית-מקדש ביוזמה עצמאית, משום שעל כך כאמור צריך לנצח המשיח בכבודו ובעצמו. הכוונה היא למשמעות אחרת של המקדש, אותה אכן בידינו 'לבנות'.

לעתיד לבוא ישתנה טבען של כל הבהמות והחיות הטמאות. כולן תהיינה מעלות גרה ומפריסות פרסה וממילא הן תהיינה מותרות באכילה

בעת תחיית-המתים, יקום כל אחד בגיל בו נפטר. במקרה שאב נפטר בגיל צעיר ובנו נפטר בגיל מבוגר, תהיה בזמן התחייה חובה על האב לכבד את בנו מדין "מפני שיבה תקום"

אלמנה שלא נישאה בשנית, ובעלה קם לתחייה – האם נדרש מהם להינשא מחדש? – תלוי באופי התחייה

כל חתונה יהודית כשרה מזרזת וממהרת את הגאולה, משום שהגאולה עצמה משולה לנישואין – של הקדוש-ברוך-הוא ועם ישראל

בגאולה השלמה נהיה כל עם ישראל עם מחשבות טהורות ונקיות, מתוך דבקות מופלאה בבורא, וכולנו בוודאי נהיה ראויים להניח את זוגות התפילין הנוספות.

הגאולה גם תגיע ממקור אלוקי נעלה וגם תתרחש בפועל במהירות רבה, בקצב התואם לרחמיו של אבינו שבשמים עלינו

עלינו לקחת ברצינות רבה את האפשרות כי דווקא המעשה הטוב הקטן שמזדמן כרגע לפנינו – הוא זה שבקיומו תבוא הגאולה כאן ועכשיו!

מכיוון שכולנו נחשבים כבנים בכורים לקדוש-ברוך-הוא – מצווה עליו כביכול לפדות אותנו. כלומר, לגאול אותנו מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלמה

הקדוש-ברוך-הוא נשבע לנו כי יוציאנו מהגלות. עלינו ללחוץ ולתבוע מהקדוש-ברוך-הוא מבלי להרפות כי יקיים כבר את שבועתו ויביא לנו את הגאולה השלמה

לכולנו מצפה הנאה מושלמת מאורם העתידי הכביר של השמש והירח. כל תוספת מצדנו בקיום התורה והמצוות – תגרום לכך שההנאה הזו תבוא לנו רגע אחד קודם

בכל יום אנו מבקשים כמה וכמה פעמים על בניית בית-המקדש. אולם מעבר לתפילות, מוטל עלינו גם לבנות בפועל בית-מקדש. אין הכוונה לעלות להר הבית ולבנות בית-מקדש ביוזמה עצמאית, משום שעל כך כאמור צריך לנצח המשיח בכבודו ובעצמו. הכוונה היא למשמעות אחרת של המקדש, אותה אכן בידינו 'לבנות'.

"עתיד הקדוש-ברוך-הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לוויתן". ולאו דווקא בחג הסוכות

כאשר יתאפשר לנו לעמוד בפועל בבית-המקדש השלישי, יידרש מכל מי שמסוגל להגיע – להתפלל בתוככי בית-המקדש. חידוש נוסף באותם ימים יהיה בתפילת העמידה: היא תיאמר בקול רם

מכיוון שדברי הרבי על הגאולה אינם בגדר גילוי קץ אלא דברי נבואה ממש – הרי ש"בוודאי יקוים בלי שום שינוי", כלשונו של אדמו"ר הזקן

הרבי: "לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו... שיהיה... נביא הדור, שיורה הוראות וייתן עצות... עד הנבואה העיקרית – הנבואה ש'לאלתר לגאולה' ותכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא'

בגאולה האמיתית והשלמה יהפכו לנביאים כל עם ישראל, אנשים, נשים וטף! הנביאים הגדולים ילבשו אפודים, שיסמלו את ייחודיותם

בזמן הגאולה תהיה לשבתות ולראשי החדשים את המעלה הרוחנית של החגים, ולכן תהיה מצווה לעלות גם בהם לרגל. ובעת שראש-חודש יחול בשבת – נעלה לבית-המקדש פעמיים באותו יום!

התשובה כיום לא מהווה גורם מעכב, חלילה, להופעת הגאולה – אך היא מזרזת אותה מאוד. יתרון ייחודי לה הוא בהיותה מצווה שאפשר לקיימה בן רגע

ערי-המקלט תעמודנה לשימושם של אלה שהרגו בשגגה בזמן הגלות וטרם ריצו את עונשם. מסיבה זו יצטרכו ערי-מקלט נוספות על השש שהיו – להכיל את כל הרוצחים בשגגה במשך אלפי שנות הגלות

כאשר כולנו נהיה מוקדשים לגמרי לעבודה רוחנית – לא תהיה אפוא סיבה להפלות בין שבט לוי ליתר השבטים

בגאולה האמיתית והשלמה תהיה חלוקה מחודשת של ארץ ישראל לפי השבטים. וכך נאמר בגמרא: "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלושה עשר שבטים (חלקים)". אחד מתוך שלושה-עשר החלקים יקבל מלך המשיח, וכמו שקובע רמב"ם להלכה: "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשים ישראל חלק אחד משלושה עשר, ודבר זה חוק לו ולבניו לחוק עולם".

לעתיד לבוא תספק הפרה האדומה מענה מושלם לחטא העגל. הפרה האדומה שתוכן עם בוא המשיח תבוא במקביל להיעלמות הסופית של המוות בעולם ותסב לנו "חירות ממלאך המוות"

לאחר שיתגשם החזון "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכרי' יג, ב) ולא יישאר בעולם שום רושם שלילי מחטא העגל, אין מה שימנע מאהרון לקבל את הזכות להכין את הפרה, בתור הכוהן החשוב ביותר

אחת ממצוות התורה מחייבת לציית לדברי חכמי ישראל. החובה לציית אינה רק להימנע מלהמרות חלילה את דברי החכמים, אלא כוללת אמונה מוחלטת ובלתי מהוססת בכל היוצא מפיהם

ארבע כנפות הציצית מזכירות גם את חזון קיבוץ הגלויות שיהיה בגאולה השלמה – כפי שאנו מבקשים בתפילה: "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ"

תיאור חנוכת בית-המקדש השלישי פרוש באריכות בסיום ספר יחזקאל. מדובר בתהליך ממושך, במהלכו יוקרבו קרבנות ייחודיים, וחלק עיקרי בו ייטלו כוהנים מסוימים ומלך המשיח (כפי שפורטו הדברים במדור זה, בחמשת הגיליונות האחרונים). אלא שפרטים רבים אינם ברורים דיים.

בספר "מנחת חינוך" מופיע דיון לגבי משיחת המשיח בשמן הקודש. כדי להבין את הדיון, יש להקדים מעט מדיני משיחת מלך. נפסק להלכה במשנה-תורה לרמב"ם כי יש למשוח בשמן-הקודש מלכים מבית דוד, אולם רק באחת משתי האפשרויות הבאות: כאשר המינוי לא הגיע למלך בירושה מאביו, או כאשר התעוררה  מחלוקת סביב המינוי.

הרמב"ם כותב: "ומפני זה נתאוו כל ישראל, נביאים וחכמיהם, לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת". משמע, כי אדרבה, דווקא בימות המשיח נגיע לשלמות בקיום המצוות.