"השם שהוא אלוקינו עתה ולא אלוקי העובדי כוכבים ומזלות, הוא עתיד להיות השם אחד".

"אם לא היו חוטאים בעגל היה ראש השנה בי"ז בתמוז ויום הכיפורים בתשעה באב"

הנביא יחזקאל עורך רשימת קרבנות שיקריבו בבית המקדש השלישי. בין השאר הוא מציין: "וכבש בן שנתו תמים, תעשה עולה להשם, בבוקר בבוקר תעשה אותו... עולת תמיד"

בשונה מהעבר בו היו לכוהנים נשמות הקשורות לנשמת הבל וללויים נשמות הקשורות לקין – לעתיד לבוא תהיינה לכוהנים נשמות הקשורות לנשמת קין וללויים נשמות הקשורות להבל.

נמצא, שלא רק שהלוחות יימצאו, אלא גם הם יהיו שלמים. כך גם כותב הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי "יהיו בבית המקדש השלישי לא רק לוחות (שניות) ושברי לוחות... אלא גם לוחות הראשונות כפי שהם בשלמותן (לפני השבירה)".

המודעות הזו מכשירה אותנו לקראת השמיעה המוחלטת של התקיעה האלוקית, שתביא את כולנו להתעוררות מושלמת של תשובה בדרגה הגבוהה ביותר – בגאולה השלמה, תכף ומיד ממש.

אמרו חז"ל: "כל התפילות בטלות לעתיד". על פניו, נשמע מאמר חז"ל זה תמוה ומוזר. האם לאחר שתבוא הגאולה אכן יפסיקו להתפלל? מדוע?
 

לתופעה זו יש תקדים: בשעה שהצטופפו בעלי החיים בתיבת נוח לא הזיקו החיות הטורפות, כי שרר בתיבה גילוי אלוקי מופלא שהשפיע עליהן לטובה. בתיבת נוח זו הייתה תופעה זמנית, אך בגאולה הקרובה זו תהיה מציאות קבועה.

קץ פירושו עת רצון מסוגל לבוא הגאולה. הגאולה אמנם יכולה לבוא בכל רגע, אבל ישנם מועדים בהם הסיכוי להתגשמות הגאולה רב יותר.

תחיית המתים היא תופעה שלכתחילה קשה להכיל בשכל והיגיון.

בני עמלק (ועמים דומים להם) – כל מהותם היא להעלים ולהסתיר על כוחות הקדושה. מעבר לכך אין להם שום הגדרה עצמית. ולפיכך כאשר לא תהיה בעולם אפשרות של הסתרה כזו – לא יהיה להם איך להתקיים.

למעשה יגלה המשיח את הקדושה הזו גם אצל צדיקים. וכמו שנאמר בזוהר: "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא". ובתרגום מארמית: המשיח בא להשיב את הצדיקים בתשובה. כלומר, להעניק גם להם את דרגת הקדושה שאליה מגיעים בעלי התשובה.

לעתיד לבוא יזדכך הגוף ויחדל מלהפריע לנשמה, ולפיכך נחוש ונזהה את הקדושה באופן מובהק.

לעתיד לבוא, כאשר לא תהיה יותר טומאה בעולם ולא יהיה עוד חשש שניכשל בעבירות, נישאר וניוותר לנצח. ולפיכך יְיַחד עלינו הקדוש-ברוך-הוא את שמו, ויקראו לפנינו "קדוש".

בתקופה השנייה יהפוך קיום המצוות לתהליך אינסטינקטיבי, מבלי שנצטרך לתת עליו את הדעת. זו תקופה שכבר נחשבת לקבלת שכר, כי לא נידרש בה לשום עבודה מול רוע.

הקדוש-ברוך-הוא בחר לברוא את העולם על-ידי שם 'אלוקים' – באופן שנוכחותו אינה גלויה בו, והמטרה היא – 'את האדם ישר'. שהאדם הוא זה שיביא לכך שהעולם יהיה 'ישר'.

לוחמת החיות היא אפוא משחק שתוצאותיו ידועות מראש. היא נוצרת רק בגלל השיסוי המלאכותי וגם התוצאה בה נקבעת לפי מעשי המאמנים.

סוגיית תחיית המתים מעוררת שאלות רבות ומרתקות. כגון: האם המתים יקומו ערומים או לבושים? האם הם יופיעו בגיל שבו מתו? מה יהיה על מי שמתו עיוורים או חירשים?

אהרון ובניו וכל הכוהנים הצדיקים שיקומו לתחייה יהיו טהורים (מפני שהם נפטרו בטהרה ובמיתת נשיקה, שמותירה אותם טהורים) והם אלו שיוכלו להיכנס לעבודה בבית-המקדש השלישי, תכף ומיד ממש.

אמרו חז"ל: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב (וכיום הכיפורים)". מדובר בשמחה מיוחדת במינה שהייתה נהוגה בעבר, מעין השמחה הגדולה שתהיה בגאולה השלמה.

לעתיד לבוא יתגלה כי כל הכוונה של החורבן, הגלות והבכי הייתה להוביל אותנו – באמצעות הבכי של התשובה והתפילה – אל הבכי מתוך שמחה עצומה שתהיה "מצד התגלות מדרגות הגבוהות" בגאולה האמיתית והשלמה.

אחד מייעודי הגאולה שמופיעים בספר ישעיה מתייחס לאורם של השמש והירח: "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים, ביום חבוש השם את שבר עמו, ומחץ מכתו ירפא" 

לאמתו של דבר הגלות היא שלב של הכשרה והכנה לקראת הגילויים הנשגבים שנכונו לנו בגאולה שתבוא תכף ומיד ממש, שאז נתרומם ונתעלה מעלה מעלה בכל המובנים.

כל לימוד תורה וכל קיום מצווה צריך להיות חדור במטרה שלשמה נברא העולם: קבלת פני המשיח.

כאשר גוף גשמי מתפעם מגילויים רוחניים זו תוצאה של עבודת התעלות מאומצת וזהו הישג מיוחד במינו. ההישג המיוחד יביא לגילוי רוחני נשגב מאין כמוהו, וכדי שגם הנשמה תקבל אותו היא חייבת להיות מחוברת לגוף.

כיום מקבל הגוף את חיותו מהנשמה. אך לעתיד לבוא יעמוד הגוף במדרגה רוחנית גבוהה מזו של הנשמה, והנשמה היא זו שתקבל חיות ממנו

כל רגע נוסף בגלות נועד 'להשביח' את איכות הקליטה וההכלה שלנו את הגילויים האלוקיים של הגאולה, אולם כיום כבר מיצינו את תהליך ה'השבחה'. אנו רוצים אפוא לעבור כבר אל חיי הגאולה.

הנוכחות האלוקית שבבית-המקדש הקרינה גם על כל ירושלים והביאה לכך שאף פעם לא התלונן – ולא יתלונן – אף אדם על צפיפות או חוסר מקום.

כאשר ייבנה בית המקדש יאיר בו, ואך ורק בו, גילוי אלוקי נשגב ונעלה מאוד. בשלב מתקדם יותר יאיר הגילוי האלוקי בכל העולם וזה מה שישפיע על בני ישראל לשוב מגלויותיהם ולהתקבץ לארץ הקודש.

בקיעת הנהר מסמלת התגלויות אלוקיות נשגבות, שכדי להכיל אותן מוכרחים "לנעול נעליים"...