ראש-השנה הוא חג נורא-הוד, מלא במצוות ובמנהגים: תקיעות שופר, אכילת תפוח בדבש, תשליך – אמירת תפילה ליד מקור מים, רצוי עם דגים חיים, שמסמלת השלכת החטאים אל המים, ומנהגים רבים נוספים.
 
בכלל, מלאה היהדות בעשיות מסמלות, שבמבט ראשון אינן עולות בקנה אחד עם העמקות שבה. מהותה של היהדות היא אמונה איתנה במציאותו של א-ל אחד ובהיותו בורא העולם, וידיעה ברורה שאין מקריות, אלא הכול מתנהל בידו הבוטחת והמתוכננת של הבורא. אמונה וידיעה אלו צריכות להיות מעוגנות עמוק בלב, ואילו מבטאים אותן בסמלים בלבד – הן נעשות לכאורה שטחיות ונעדרות כל העומק הרעיוני שבהן.

התהייה על הטקסים הסמליים יכולה לבוא גם מזווית אחרת: הן הקדוש-ברוך-הוא כה גדול ועצום – ומה המקום שתופסת אצלו, במיוחד ביום חשוב כראש-השנה, אכילת תפוח בדבש, תקיעת שופר, או כל עשייה סמלית אחרת?
 
                                                         *
 
ובכן, השאלה מצוינת. הקדוש-ברוך-הוא באמת גדול ועצום, ועשייה כזו או אחרת שלנו לא תופסת אצלו שום מקום. אך לא רק זאת – גם האמונה והידיעה שלנו לא תופסות אצלו מקום. עד כמה שנצליח להעמיק חקר בגדולתו, לעולם לא נוכל להקיף אותה. ככלות הכול, אנו מוגבלים והוא לא, כך שבכלל – כל המהות שלנו לא תופסת אצלו מקום.
 
השאלה שצריכה להישאל היא אפוא לא רק על הסמלים והטקסים, אלא על עצם קיומנו. לשם מה אנו קיימים? איזו תועלת מפיק הקדוש-ברוך-הוא מכך שברא אותנו, אם ממילא איננו תופסים אצלו חשיבות אמיתית?
 
ועל השאלה הזו משיבים חז"ל: "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו דירה בתחתונים". הוא ברא אותנו כדי שניצור מהעולם סביבה מושלמת להשראת גילויים אלוקיים, על-ידי שנקיים תורה ומצוות.
 
כיצד בדיוק פועלות התורה והמצוות על היקום? – אין לנו ממש מושג. זו מערכת קודים שהבורא קבע והיא מורכבת הן מהאמונה והידיעה המעמיקות שלנו והן מהסמלים והטקסים שאולי נתפסים אצלנו כזוטות. הכול יחד חובר לתמונה שמשלימה את אורח-החיים היהודי – אורח-החיים שעמו אנו, הקטנים שבקטנים, יוצרים את הסביבה שמעוניין בה הא-ל הגדול שבגדולים.
 
אם כן, זה לא שאכילת התפוח בדבש עושה לנו שנה טובה ומתוקה, או שהתקיעה בשופר עושה את הקדוש-ברוך-הוא למלך על העולם. אלא פשוט הקדוש-ברוך-הוא קבע, כי על-ידי אכילת תפוח בדבש – תימשך הארה אלוקית שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ועל-ידי תקיעה בשופר – תימשך הארה אלוקית שתבטא הכתרה שלו מחדש על העולם. וכך כל עשייה כזו או אחרת שמופיעה בתורה, מפעילה תהליך רוחני מסוים, גם מבלי שנבין איך ולמה.
 
                                                         *
 
זו גם התשובה לכל התמהים, מה התועלת שבנשיאת הכרזות בענייני האמונה במשיח. לא מבינים מה לאמונה כה נשגבת ולנשיאת הכרזות.
 
כאשר מפנימים את העובדה, שכל דבר שאנו עושים יוצר תהליך רוחני, שבעצם אין לנו שמץ של הבנה כיצד הוא מתרחש – סרות כל הקושיות. מסוגלים לקלוט, כי הכרזות כמו 'יחי המלך' וכדומה מפעילות הארה אלוקית שמעניקה חיים למשיח – כפי שהסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – גם מבלי שיהיה לנו מושג איך בדיוק זה עובד. בדיוק כשם שאין לנו מושג כיצד פועלת התקיעה בשופר או עריכת תשליך.
 
הרבי, כצדיק עליון, הוא מי שיש לו מושג איך עובדים התהליכים הרוחניים, ואם הוא עודד אותנו להכריז לפניו – יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד – ברור לנו כי זה מה שצריך לעשות.
 
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.