לא נוח אולי לומר את זה, אבל לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מוצאים תירוצים לדברים שונים, למרות שבסתר ליבנו אנחנו יודעים שהתירוץ אינו נכון.

כך למשל כשלא ממש בא לנו להתפלל, ונראה שזה שייך דווקא לאנשים מסוימים. "שאני יתפלל? הרי בכל מקרה הקו שם למעלה תפוס...".

אבל זה רחוק מהאמת לגמרי. כדוגמא, ניגש אל הסיפור הבא:

היה זה בבית מדרשו של הבעל שם טוב. כמנהיג הדור, התפלל הבעל-שם-טוב על כלל עם ישראל שתהיה שנה טובה ומתוקה, ושכל גזירה שהייתה צריכה להיעשות, תתבטל. אך משום מה, הרגיש הבעל-שם-טוב שתפילתו אינה מתקבלת בשמי מרום. קולות המקטרגים נשמעו בשמים יותר מקולותיו שלו.

לפתע, נשמעה בבית הכנסת קריאה: "קוקוריקו! אלוקים רחם נא"!

היה זה ילד יהודי כפרי, שאת מילות התפילה הוא לא ידע, אך כיוון שראה את המתפללים כולם צועקים ובוכים מאימת יום הדין, נשא את קולו לשמים בשפה אותה הוא הכיר – שפת התרנגולים, ובכך הביע את תפילתו.

מתפללי בית הכנסת רצו להעיף את אותו הילד אחר בושות מבית הכנסת. כזה חילול הקודש עוד לא נשמע – באמצע יום כיפור קולות מעין אלו? אבל, הבעל-שם-טוב הסתובב והרגיע את הקהל. תמימותו של הילד וקריאתו אל הקדוש-ברוך-הוא, היא זו ששברה את כל חומות הקטגוריה בשמים וגזרה דין של חסד וטוב למשך השנה כולה.

אז מה, אלוקים לא מבין מה זה קוקוריקו? אולי הוא לא הבין את ההיגוי?... :)

אין ספק. ראש השנה ויום כיפור אלו הימים המתאימים ביותר להוסיף בתפילה – לבריאות, פרנסה, הצלחה, נחת וכל ברכה ומשאלה אפשרית. אלוקים מבין כל שפה, כל הגה וכל תנועה. גם תנועה שבלב.

צריך רק לדעת לנצל את זה.