השבוע אנו קוראים את פרשת עקב, בה ממשיך משה רבינו בחזרה על התורה לפני הסתלקותו מן העולם הזה. בשלב זה עם ישראל נמצא ממש לפני חציית נהר הירדן בכניסה לארץ ישראל.
 
הפרשה והעליה הראשונה מתחילה עם הבטחה גדולה: באם בני ישראל ישמרו את המצוות, הם יתברכו בכל טוב ולא יחלו במחלות ושאר צרות ובעיות. כך גם יצליחו לנצח בקלות את העמים שבאותו זמן התגוררו בארץ ישראל, והקב"ה אף מבטיח שישלח צרעה שתלחם עבורם עם אויביהם.
 
לאחר מכן התורה מפרטת חלק מן המסעות אותם עברו בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה, כאשר בכל אותה תקופה נותרו בגדיהם חדשים ונקיים ואף גדלו לפי גוף האדם כך שהיו תמיד בגודל מתאים.
 
העליה מסתיימת בתיאור של המעלות הנפלאות של ארץ ישראל אליה הם עומדים להכנס, והתורה מצווה כי לאחר אכילה יש לברך את ה', ברכה הידועה כ"ברכת המזון", והינה כמעט הברכה היחידה המפורשת בתורה. שאר הברכות אותן אנו מברכים הינם תקנות של חכמינו בדורות מאוחרים יותר.
 
בעליה השניה ה' מזהיר את עם ישראל שכאשר יבנו בתים יפים, ויהיה להם הרבה כסף וזהב, שלא ישכחו שה' הוא זה שהוציאם מארץ מצרים ולקח אותם במדבר בניסים גדולים, כאשר הוא מספק להם מזון ומים במדבר הגדול. הקב"ה מזהיר את העם שלא לחשוב כי הכל נעשה בגלל כוחו ועוצם ידו, אלא לזכור שהכל מאת ה' יתברך.
 
בעליה השלישית משה רבינו נוזף בעם ישראל על הפעמים בהם הם ניסו את ה' במדבר, ועל היותם עם קשה עורף. במיוחד חוזר משה רבינו על תיאור עשיית עגל הזהב, שהיה ארבעים יום לאחר שניתנו עשרת הדברות בהר סיני, ובני ישראל עשו את העגל. משה חוזר על כך שהקב"ה רצה להשמיד את כולם, אך הוא התחנן ולבסוף עלה שוב להר לארבעים יום נוספים ולבסוף ה' סלח, כאשר אותו יום היה יום כיפורים - יום מחילה וסליחה.
 
בעליה הרביעית משה מספר שוב כיצד ה' אמר לו לפסול שני לוחות אבנים חדשים בדוגמת הראשונים אותם שבר, וה' כתב עליהם את עשרת הדברות.
 
העליה החמישית מתחילה עם המילים: "מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה". רש"י מסביר כי מכאן אנו למדים שהכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים. בהמשך העליה משה רבינו מרחיב בגדולתו של ה' ואומר לעם לירא את ה'.
 
בעליה השישית משה אומר לעם ישראל כי ארץ ישראל תלויה בברכתו של ה' כדי שיירד גשם ותצמח תבואה. לכן עליהם לזכור שהארץ הינה תחת עיני ה' תמיד, מראשית השנה ועד אחרית השנה.
 
לאחר מכן בעליה זו מופיע החלק השני של תפילת "שמע ישראל" אותו אנו אומרים לפחות פעמיים ביום. בחלק זה התורה אומרת כי באם נשמור את מצוות ה', נזכה לברכתו בגשם ובתבואה ובכל הנצרך. כן אנו מצווים להניח תפילין ולקבוע מזוזות בפתחי הבתים, וכן אנו מצווים פעם נוספת ללמד תורה לבנינו, הן בשבתינו בבית והן בדרכים, הן בבוקר והן בערב.
 
בעליה השביעית התורה אומרת כי באם בני ישראל ישמרו את כל מצוות ה' שציוה אותנו לעשות, הרי שיכבשו בקלות את ארץ ישראל, ואף אחד לא יוכל לעמוד בדרכם. הפרשה מסתיימת בתיאור גבולותיה של ארץ ישראל.