כמה פנים לאהבה?
 
כמה פנים יש לה לאהבה? היא מלאת קסם וחיים, גורמת לאנשים לצאת משגרת חייהם ומגבלותיהם ולנסוק לגבהים, פוגעת בלבבות שוממים ומפיחה רוח רעננה בכל מקום בו היא נוגעת. אך מאידך היא גם הרסנית במידת-מה. ביכולתה לרוקן חיים מכל תוכן, להכאיב עד אובדן ולמוטת אנשים בריאים בנפשם. יש בה חינניות, אך גם יש בה רוח משתוללת שעוקרת וגודעת.
 
האהבה אינה עוד כוח סתמי המתהלך לצידנו. כשהיא נושפת בעורפנו, היא משנה סדרי עולם. לפעמים היא אף מביאה אנשים למקומות מביכים – שלאחר מכן אינם מבינים כיצד נקלעו אליהם; לאחרים היא מהווה כוח דחף עוצמתי שגורם להם דווקא להיטיב עם חייהם. אז מה יש בה באהבה? טוב או רע? היא מעלה או מורידה? מועילה או מזיקה?
 
חכמנו ז"ל ביטאו זאת במשפט אחד: "האהבה מקלקלת את השורה". אתה יכול לאהוב או לשנוא אותה. אתה לא יכול להישאר אדיש אליה.
 
אוהב או מתאהב?
 
תורת החסידות שמה את האצבע על הנקודה שבין אהבה להתאהבות; בין אוהב למתאהב. כדי להבין את ההבדל בין שתי גישות אלו, עלינו להקדים ולהבין קודם את החיבור בין הגבר לאישה:
 
במושגי תורת הסוד נבנית האהבה בין גבר לאישה, מקשר אינטימי המושתת על חיבור עליון בין שתי נשמות. בחיבור זה יש לכל אחד חלק משלו, שהוא משלים בשני - שלולא ההתאחדות לא יכול היה החצי השני להשיגו לבדו.
 
בספר הזהר נכתב שקודם ירידת נשמות הגבר והאישה לעולם, הן מחוברות בנשמה אחת. בירידתם למטה הם נפרדים ומתלבשים בגופים נפרדים, בגוף הגבר ובגוף האישה. על-פי תפיסה זו, בשעת החתונה לא מתחברים שני חלקי נשמה נפרדים. אלא שני חלקים של נשמה אחת שמראשיתם היו ביחד, חוזרים להוויה המקורית שלהם ומתחברים מחדש. זהו חיבור של התחדשות, ברובד הפנימי והעמוק ביותר של מציאות אחת ששבה לשכון בשלמות. במציאות המחודשת כל חלק הוא שלם.
 
[חיבור זה אף משווה לחיבור המתקיים להבדיל בשעת פטירתו של האדם – כשאז בחינת הנשמה ששהתה בגוף שבה ומתחברת עם חלק הנשמה שנותר בעולמות העליונים. בשני המקרים זוהי אותה נשמה - שרק נפרדה לזמן מסוים ושוב חזרה להווייתה המקורית. לכן בדורות הקדמונים קראו באותו השם לשני אירועים הנוגדים כל-כך – חתונה מחד ופטירה מאידך; שניהם נקראו "הילולא". זאת כיון שבשניהם מתחברים שני חלקי נשמה שהיו מאוחדים מראשיתם.]
 
נשמות תאומות
 
בתורת הסוד המושג "שנים שהם אחד" אינו מונח פוליטיקלי בלבד - המבקש להנחיל סגנון חיים לגבר והאישה המאושרים. בראיית הסוד, "שנים שהם אחד" זוהי עצם הווייתם המקורית של הבעל והאישה. האנטומיה המשותפת שלהם מורכבת מנשמה אחת המחוברת באופן מוחלט - אך היא מושלמת משני חלקים נפרדים, שללא קיומו המלא של אחד מהם, לא תשכון ההרמוניה והאהבה לא תדלק כיאה.
 
כאן טמון סוד האהבה של תורת הנסתר. בדיוק כפי שהגבר זקוק לחצי הנשמה הקיים באישה, כך צריכה לו האישה שיהיה קיים עבורה, כדי שישלים את חצי נשמתה. במערכת האהבה הנבנית בין הגבר לאישה יש לכל אחד מבני הזוג את השליחות והייעוד שלו. באם מבטל צד אחד את מציאותו שלו או של בן-זוגו, משתבשת המערכת המשותפת שנועדה לשניהם.
 
לכל אחד מבני הזוג רק חצי נשמה בלבד, שאינו יכול להתקיים בשלמות כל עוד יחסר לצידו חציו השני - שרק לו היכולת להשלימו. לכל אחד מהם יש את הגחלים שעליו לזרוק למדורה המשותפת, כדי שזו תבער ותלחך את להבותיהם המשותפים.
 
אהבה מתוקנת
 
כשצד אחד נמצא במצב של "התאהבות" וכל מציאותו נבלעת בהיותו "מאוהב", הוא מאבד את קיומו כאינדיבידואל שיש לו את החלק שעליו למלא בחבילה המשותפת. בכך הוא מאבד את האפשרות להצמיח מערכת של אהבה טבעית - הנבנית על שניים, שהם אחד - שתגדיל ותעצים את שניהם. וראשית הוא מאבד את מקומו שלו.
 
"שנים שהם אחד" זהו סוד הקסם של האהבה. באהבה בריאה ואמיתית, שנבנית על מערכת טבעית - כפי שיצר ה' את הגבר והאישה – יש לכל אחד תפקיד בהוויה המשותפת. אהבה מתוקנת – שאינה "התאהבות" רגשית בלבד – היא אהבה שמגדילה ומאפשרת לכל אחד את מקומו הטבעי, תוך שהוא מאפשר לבן-זוגו את מקומו בכבוד. זוהי אהבה שיכולה להביא כל אחד מבני הזוג לגבהים חדשים ולהרמוניה מלאה במתרוצץ בתוכו; אהבה שמוציאה מהאדם את המיטב, היכולות והאושר, הטמונים בליבו.