ט"ו באב נקרא בפי חז"ל אחד הימים הטובים ביותר של עם ישראל. המסורת מספרת, כי כבר אבותינו שבמדבר חגגו את היום, משום שבו נודע כי הסתיים ריצוי העונש הנורא שבעקבות חטא המרגלים.
 
כידוע, נענשו בני דור המדבר להיקבר במדבר מבלי לראות את ארץ ישראל, משום שנסחפו אחר הוצאת הדיבה של המרגלים והתמרדו נגד העלייה לארץ. ארבעים שנה נדדו אבותינו במדבר, וכפי שנקבע על-ידי הקדוש-ברוך-הוא – אחת לשנה, בתשעה באב, היום בו נכשלו בחטא המרגלים – כרה כל אחד קבר לעצמו ונכנס לתוכו. מי שהגיעה שעתו נותר בקבר, ומי שלא – יצא בסוף היום, אל שנת נדודים נוספת.

בשנה הארבעים, יצאו בסוף היום מהקברים כל הנקברים החיים, לראשונה מאז החטא. לכתחילה, נטו הכול לחשוב כי טעו בתאריך ולכן למחרת שבו ונכנסו שנית לקברים. כך עשו יום אחרי יום – עד ליל ט"ו באב, שבו נראה ירח מלא והוכח כי אינם טועים בתאריך ואמנם כל הנותרים לפליטה כבר שייכים לדור הבנים שזכאים להיכנס לארץ.
 
                                                       *
 
חלפו שנים רבות, ובתזמון מדויק – באותו תאריך שהחלו אבותינו לרצות את עונשם במדבר – שוב החל עם ישראל לרצות עונש נורא: בתשעה באב חרב בית-המקדש ועמו נפתחה הגלות הקשה והארוכה.
 
לדרכי ההתנהלות של שני העונשים, במדבר ובגלות, יש הרבה מן המשותף: כשם שבמדבר לא ידעו אבותינו מראש מתי בדיוק יסיימו לרצות את העונש – כך גם אנחנו לא קיבלנו מראש מידע מדויק מתי תסתיים הגלות. בזמנו, היה מי שניסה לחשוף את הקץ – יעקב אבינו – אבל הקדוש-ברוך-הוא מנע זאת ממנו. לאורך הדורות היו גדולי ישראל שגילו עיתויים שונים שבהם רבים הסיכויים להיגאל – אולם אף לא אחד מהם גילה תאריך שבו בוודאות תבוא הגאולה.
 
דורות על גבי דורות המשכנו לרצות את עונש הגלות ולייחל בקוצר רוח ובאמונה תמימה כי יבוא כבר אל סיומו. כל דור שנפטר העביר את האמונה לבני הדור הבא, כי הם יזכו להיות בין מקבלי פניו של המשיח – בדיוק כמו שבמדבר נפטרו בכל שנה אנשים והותירו את התקווה להיכנס לארץ לאלה שנותרו בין החיים.
 
וכשם שאבותינו שבמדבר, בהגיע הרגע המתאים, בשנה הארבעים, החלו לתפוס כי אמנם בא העונש אל קצו – כך גם אנחנו, בני הדור הנוכחי, זכינו לשמוע מפי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי אנו בני הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה. אנו אלה שמקבילים לאותם מאבותינו ששרדו את התשעה באב הארבעים ונכנסו לארץ. אנו נהיה מקבלי פניו של המשיח בפועל ממש.
 
                                                       *
 
אלא שלפועל, טרם יצאנו מהגלות. במובן מסוים, ניתן להקביל את התקופה בה אנו שרויים כעת לימים שבין תשעה באב לט"ו באב של השנה הארבעים במדבר. כאבותינו, גם אנחנו התחלנו לטעום משהו מהטעם הטוב של סיום העונש. היינו עדים בדור האחרון לנסים ונפלאות מיוחדים במינם: במלחמות ישראל, בקריסת משטר הקומוניזם בברית-המועצות לשעבר ובעלייתם של מאות-אלפי יהודים משם לארץ ישראל, ועוד – אירועים שצוינו על-ידי הרבי, על בסיס דברי חז"ל, כתסמינים מובהקים של ערב הגאולה.
 
אבל כנראה, עדיין לא השתכנענו מספיק. כנראה, עדיין אנחנו חסרים את הוודאות המוחלטת, כי אכן אנו על סף סיומו של התהליך.
 
וזה הט"ו באב שלנו, שאנחנו מחכים לו. אנו מייחלים בכל לב לאורו המלא של המשיח, שיאיר את חשכת הגלות ויוכיח בעליל כי הגענו אל הרגע הנכסף. הרבי הבטיח כי הט"ו באב הזה קרוב מאוד, וככל שנרבה להתפלל ולפעול – נקדים להיווכח בכך.