מבצע התקפת הכור העירקי היה אחד המבצעים המזהירים של ישראל כנגד אויביה. ועד היום חשים בגודל הנס של פעולת המבצע, למען בטחונם של היהודים הדרים בארץ-הקודש.

המבצע שנערך לאחר מספר דחיות, התבצע בסופו של דבר בערב חג השבועות תשמ"א, דקות ספורות לפני התקדש החג. המבצע נשא את השם "תמוז בלהבות". מתברר שהקצב מבגדד סדאם חוסיין ימ"ש, העניק לכור הגרעיני שהקים את השם "17 בתמוז" - כדי לסמל את חורבן ירושלים ופריצת החומות בפעם השניה היל"ת. סדאם חוסיין ראה את עצמו במשך כל השנים כיורשו של נבוכדנצאר מחריב ירושלים...

סיפורו של הכור האטומי בעיראק מתחיל חמש שנים קודם הפצצתו בידי חיל האוויר.

במסגרת הסכם לשיתוף פעולה בין צרפת לעיראק שנחתם בשנת תשל"ה, הוחלט כי צרפת תספק לעיראק כור גרעיני לצורך "בחינת חומרים", כהגדרתם. צרפת, לפי ההסכם, תהיה אחראית לספק את האורניום המועשר לכור ולהכשרת סגל עיראקי של פיסיקאים, מדענים, מהנדסים וטכנאי גרעין על מנת להביא את הכור למצב של 'כור פעיל'. שיתוף הפעולה בין סדאם חוסיין לבין נשיא צרפת מר ד'אסטאן היה סוד כמוס ביותר שאפילו לא הובא לידיעת הפרלמנט הצרפתי. על ההסכם בין עיראק לצרפת חתמו ד"ר טארנאנו מקורבו של נשיא צרפת ומהצד השני חמדאני, מקורבו של הצורר מבגדד. הצרפתים כינו את הכור בשם "אוסיראק" אבל אצל העיראקים הוא המשיך להיות "תמוז 1" ו"תמוז 2" כאשר השם הכולל של הכור הוא "17 תמוז".

העבודה בכור הגרעיני הייתה פעילה ולקראת סוף שנות הלמ"ד כבר התאפשר להגיע לאפשרות של פצצה גרעינית וליכולת לייצר נשק אטומי. העיראקים עבדו במהירות רבה במלוא המרץ. הם לא הסתפקו בקשריהם עם צרפת, אלא פעלו בכל כוחם לפתח את כור ההשמדה שכוון בעיקר נגד ישראל. הם ניהלו משא-ומתן עם חברות איטלקיות שייצרו מתקני הפרדה לחומרים רדיואקטיבים. בתמורה לעזרה ושיתוף הפעולה עם עיראק זכו צרפת ואיטליה - בכמויות מבורכות של נפט במחיר מוזל וחלקם אף בחינם! שתי המדינות ברכו על הפרוייקט, ומסתבר כי מדענים איטלקים הגיעו כבר ליכולת קרובה של ייצור פצצת אטום.

ראשי השלטון בישראל עקבו בדאגה אחר הנעשה. לאיש לא היה ספק בשל מה החיפזון הזה, ומהי מטרתו של הכור הגרעיני ההולך ומתהווה בקצב מהיר.

ישראל החלה בפעילות דיפלומטית חשאית כדי לנסות להניא את צרפת מעזרתה לסדאם חוסיין. צרפת דחתה את האזהרות, וקבעה כי הכל בשליטה, ואין כל מטרות התקפיות בכור. ישראל ניסתה ליצור קשר עם ראשי השלטון באיראן (השאה ששלט אז באיראן, ולישראל היה קשר הדוק עם אנשי שלטונו) כדי להדוף את היכולת העיראקית לייצר פצצות אטום, אבל ישראל הופתעה לגלות, כי גם איראן של השאה מעונינת בכור גרעיני משלה...

בישיבת ממשלה שכינס ראש הממשלה דאז מר מנחם בגין בשנת תשל"ח, הוצגה לפני שרי הממשלה תהליך האצת בניית הכור הגרעיני בעיראק על ידי מדענים צרפתיים ואיטלקיים. גורמי מודיעין הציגו נתונים המעריכים כי עד שנת תש"מ (1980) תושלם מלאכת בניית הכור והבאתו למצב של הפקת פצצה גרעינית ואולי גם אטומית.

ההערכה המודיעינית לא באה בחלל ריק. מתברר כי לא היה חסר זמן רב להבאת הכור למצב פעיל, ואילו ישראל הייתה משתהה עוד זמן-מה, כבר לא יכלו להפציץ את הכור כיוון שהיה גורם להרס אדיר והריגת מאות אלפי אזרחים - דבר שישראל לא יכלה לאפשר לעצמה.

בין כה וכה המשיכו לזרום ידיעות על כך כי מומחים עיראקים החלו להשתלם בנושאי הגרעין, וסדאם חוסיין לא חסך במאמצים על מנת להשיג אורניום גם בשוק השחור, הכל כדי להשיג ייצור פצצה גרעינית עד תאריך היעד שקבע לעצמו.

בשנת תשל"ט (1979) הגיעה לעיראק משלחת צרפתית כדי "לסגור עניינים". בישראל ידעו על הנעשה והחששות גברו כי עיראק תעמוד ביעד שקבעה לעצמה.

כשהמאמצים הדיפלומטיים העלו חרס, הורה ראש הממשלה מנחם בגין לרמטכ"ל רפאל איתן לפתוח בתכנון מתקפה צבאית נגד הכור העיראקי ולהציג את התכניות השונות בפני הדרג המדיני.

בתחילת שנות ה-80 כבר היו בפני הדרג המדיני תוכניות הצבא לתקיפת הכור כולל שרטוטי מפות. טייסי חיל האוויר אף ערכו אימונים סביב מודלים שונים, אבל מתברר כי כבר אז היו מי שהזהירו את בגין שלא לבצע את המהלך מחמת סיבות מדיניות. הזמן הלך ואזל. סאדם חוסיין הודיע על כוונתו להשמיד את ישראל היל"ת.

אפשר היה לקרוא על כך בעיתון אל-תורה המתפרסם בבגדד, שבה הוא אמר: "..העם האיראני אינו צריך לפחד מהכור הגרעיני העיראקי. אין הכוונה להשתמש בו נגד איראן, אלא נגד האויב הישראלי"...

כשנה לפני תקיפת הכור כונסה ועדת שרים מיוחדת כדי לדון בכל הקשור לכור העיראקי ההולך והנשלם. שר הביטחון דאז מר עזר וייצמן התנגד נמרצות לתקיפת הכור, שבועיים לאחר מכן פרש מתפקידו.

ההחלטה הראשונה לתקיפת הכור נתקבלה בישיבת הממשלה ביום ח"י חשוון תשמ"א, כחצי שנה לפני התקיפה בפועל. רוב השרים תמכו במהלך ומקצתם התנגדו. שיחתו של ראש הממשלה בגין עם שר החוץ האמריקאי מר אלכסנדר הייג רק חיזקה את ההחלטה כי אין מנוס אלא לתקוף את הכור, כאשר הייג אמר כי למעשה אין מה לעשות בנידון.

לקראת ההכרעה הגורלית ערכו הטייסים אמונים רבים. פרס ביקש מספר פעמים מבגין לדחות את ההפצצה שהייתה אמורה כבר להתקיים חודש קודם. טענתו של פרס הייתה כי ההפצצה בעשירי במאי הוא יום הבחירות בצרפת ולא יאה להפציץ באותו יום.

כך נדחה המבצע מספר פעמים, אך כשהשעה גורלית הלכה וקרבה - הוחלט על התאריך הגורלי: ה' בסיוון ערב חג מתן תורה, סמוך ליום בו ירדה שנאתם של אומות העולם לישראל; או-אז בני ישראל עמדו להפציץ את הכור האטומי של אחד משונאי ישראל הגדולים בדור האחרון.

לביצוע המבצע יצאו שישה מטוסי 16-F שביכולתם היה להגיע למטרות רחוקות ולשאת איתם פצצות במשקל רב. אליהם נלווה חמישה מטוסי יירוט 15-F שנועדו למשימת חיפוי. משקל הפצצות שנשאו עמם המטוסים הגיע לכ-16 טון!

המטוסים יצאו לדרכם, ובמקביל זומנה ישיבת הממשלה לביתו של מנחם בגין להתעדכן במתרחש בשעת אמת. כולם נשאו תפילה להצלחת המבצע כיוון שהסיכונים היו עצומים.

מספר ימים קודם התקיפה, החל הרבי מה"מ בסדרת פעולות שמימיות שאת פשרן איש לא ידע. רק לאחר מכן קשרו החסידים בין הדברים.

האיתותים הראשונים מהרבי החלו כחדשיים לפני המבצע, כאשר הרבי יצא במבצע חדש: כתיבת ספר תורה לילדי ישראל. שלוש התוועדויות רצופות, יום אחר יום, הקדיש הרבי למבצע זה, ונתן הוראות פרטניות ביותר.

בחודש שאחר-כך, ערך הרבי סדרה של פעולות רוחניות נוספות, והורה לבצען בימים ובשעות שלאחר מכן התבררו כי היו סמוכים ביותר להתקפה על הכור העיראקי.

ההוראות המיוחדות והבלתי שגרתיות ניתנו כבר בהתוועדות פרשת במדבר מברכים החודש סיוון, ומיד לאחר השבת פורסמו במנשר מיוחד. הרבי ביקש לפרסם על דבר תענית שעות שנקבעה ליום שלישי ערב ראש חודש סיוון והסביר את הנחיצות בכך עקב "אי היציבות בעולם". העצה לכך, לדברי הרבי היא: הוספה בתורה, תפילה וצדקה, וכן תשובה ותענית שעוזרים בכך.

הרבי אף הורה במפתיע, כי החל מראש חודש סיוון יש להתחיל לערוך כינוסי ילדים, והרבי אף מוסיף ומפרט לערוך את הכינוסים במקומות הקדושים, בכותל המערבי, מערת המכפלה, קבר רחל. כינוסי הילדים עושים רושם כאשר שומעים את "הקול גדיא". רבים מאנ"ש נזכרו לפתע בסדרת ההוראות שנתן הרבי ערב מלחמת יום הכיפורים, כאשר גם אז ביקש הרבי לאסוף ילדים בכל מקום ובכותל המערבי על מנת "להשבית אויב ומתנקם". בעלי "חוש ריח" הבינו כי משהו מתחולל אי-שם...

לקראת חג השבועות שוב יצא הרבי בהוראות נוספות שהתמקדו בהבאת כל ילדי ישראל אל בית הכנסת בזמן קריאת התורה בחג השבועות. הוא ביקש להדגיש בעת הכינוסים את עניין אהבת ישראל.
 
ההוראה האחרונה הייתה המפתיעה ביותר - יש לרשום כמה שיותר ילדים לספר התורה לילדי ישראל עוד לפני כניסת החג. לעשות מאמץ בכל רגע לרשום עוד ילד ועוד ילד - דבר שרק לאחר מעשה הובן, כאשר בדיוק באותן שעות של ערב חג השבועות יצאו המטוסים לפעולה בשמי עיראק כדי להפציץ את הכורים שהיו בשלב הסופי לפני ייצור פצצות גרעיניות.

ההוראה הגיעה במהירות לארץ הקודש, ועד דקות אחדות לפני השקיעה היו מאות ואלפי חסידים עסוקים ברישום ילדים. במקביל אורגנו כינוסים רבים במקומות הקדושים עם ילדי ישראל - פעולות שמימיות שהרבי קבע כי רק בכוחן להתמודד עם אי-היציבות בעולם.

ביום ראשון ערב חג השבועות תשמ"א, בשעות אחר הצוהריים, יצא מבצע "אופרה" לדרך. יום ראשון בשבוע היה המתאים ביותר מבחינה זו, כיון שהמומחים הזרים לא שהו במקום. את הרביעייה הראשונה שהובילה את המבצע הוביל סגן אלוף זאב רז.

המטוסים המריאו משדה התעופה עציון מזרחה לעבר עיראק. כדי שלא להתגלות טסו המטוסים בגובה נמוך ביותר מעל פני הקרקע. הטייסים היו מכונסים בתוך תא הטייס, מבצעים את מה למדו ושיננו, עוקבים אחר כל נקודה לאורך המסלול, וסופרים את הדקות והשניות לפני המשיכה לגובה והצלילה לעבר המטרה. בתשעים דקות של טיסה גמעו המטוסים 2,000 ק"מ עד המטרה, תוך שהם חומקים ממסכי המכ"ם של ירדן, סעודיה ועיראק.

היתה זו שעת שקיעה, השמש נראתה במערב הרחוק והשקט, הדמדומים בישרו את כניסת החג. אלפי יהודים צעדו חגיגית לבית הכנסת, ואילו מטוסי הקרב נכנסו לטווח האש. בשעה 17:35 בדיוק צללו שמונה מטוסי 16-F לעבר הכור בעיראק וביעף אחד השמידו אותו עד היסוד. בתוך דקה ועשרים שניות הוטלו 01 טון פצצות על הכור העיראקי שליד בגדד.

בתחקירים שלאחר המבצע, נותרו כמה שאלות ללא תשובות ברורות, כמו: כיצד אף מטוס עיראקי לא הוזנק כנגדם, ומדוע אף טיל קרקע-אויר לא נשלח ליירט אותם.

סגן אלוף זאב רז, מי שהוביל את רביעיית המטוסים הראשונה ולימים קיבל את צל"ש הרמטכ"ל, בשמעו על שרשרת הפעולות הרוחניות שיזם הרבי במקביל להכנות הטייסים לקראת ההפצצה, ראה בכך תשובה לשאלות שהטרידו אותו במשך כעשרים שנה.

שרשרת ניסים ליוותה את אותו מבצע: העיראקים לא גילו את המטוסים, הם גם לא תקפו באש נגד. שאלה נוספת ניקרה במוחו של זאב רז, כיצד למרות שהמלך חוסיין שהבחין במטוסים הישראליים ביציאתם לפעולה הודיע לעיראקים, כי המטוסים בדרכם לעיראק ואף הורה להעביר את הידיעה במהירות לשליט בגדד. הרי בפועל לא הועברה ההודעה ככל הנראה.

בהמשך המבצע היו בעיות נוספות. חלק מהפצצות שהושלכו אמנם פגעו בכור, אך לא התפוצצו. רק חלק מהם התפוצצו וגרמו להשמדת הכור.

יום אחד פגש זאב רז את הרב גידי שרון, טייס עמית. כאשר ר' גידי סיפר לו על ההוראות שמימיות של הרבי, אמר כי רק כעת הוא מבין כיצד הצליח לעבור את כל האירוע ללא תקלות. "לאורך כל הדרך" - מספר זאב רז - "היו די והותר מקרים שיכלו לשבש את כל המבצע עליו עמלו חודשים ארוכים. לולי יד ההשגחה העליונה שכיוונה אותנו מרגע ההמראה ועד לנחיתה, הכור לא היה מתפוצץ", אומר זאב רז.

זאב רז הוסיף וסיפר, כי ארה"ב היא זו שהביאה לישראל את מטוסי ה-F16 אך ורק לצורכי הגנה ולא לתקיפה. כדי לוודא שאכן כך הם פני הדברים, הציבו האמריקאים משקיפים בבסיסי חיל האוויר שתפקידם היה לעקוב מקרוב אם אכן לא משתמשים במטוסים הללו לפעילות התקפית. "משום-מה" לא הבחינו הפקחים האמריקאים במטוסים שהמריאו עם ציוד התקפי כבד ביותר, בבחינת "עיניים להם ולא יראו".

רז שהיה כאמור מוביל המטוסים מספר כי היו גם שיבושים בכיווני הרוח קודם ההמראה לעיראק, דבר שהכריח את הטייסים לטוס כמעט בגובה פני המים. גם כאשר הגיעו לעיראק, התרחש פלא הגדול שלא הבחינו בהם מיד בתחילה. כאשר העיראקים "נזכרו" להעלות מטוסים לאוויר כדי לפגוע במטוסים הישראלים, היה הדבר מאוחר מדי. המטוסים הישראלים היו כבר בדרכם חזרה.

"הבעיות הגדולות החלו לצוץ כאשר הגענו לאילת", מספר רז, או-אז החלו לצוץ הבעיות השונות בתפקוד המטוסים. רק בקושי הגיעו המטוסים מאילת אל שדה התעופה ברמת דוד - רק כעת התחלתי להבין כי היה מי שחשב עלינו ושמר עלינו כל הנסיעה הזאת".

התדהמה בעולם היתה גדולה, ומאידך, השמחה בישראל הייתה עצומה. ראש הממשלה בגין דיבר על הצלת עם ישראל מ"שואה שניה". ארצות הברית הגיבה בחריפות, מדינות אירופה גינו את התקיפה הישראלית.
עשור שנים לאחר מכן, בעת מלחמת המפרץ, הוכח הנס הגדול בהשמדת הכור, כאשר סדאם חוסיין בחר את ישראל למטרה. מה היה קורה אילו חלילה היו לו כבר מן המוכן ראשי נפץ גרעינים?!

לאחר ההפצצה איימו רבים בחרם על ישראל - אבל הכור שאיים על ישראל הושמד.

אפשר להקיש מנושא הכור על בית ישראל בכלל בכל הנושאים הביטחוניים, כאשר עמדת הלכה כפי שמובאת בתוקף על ידי הרבי מלך המשיח היא להעדיף אך ורק את השיקולים הביטחוניים והצבאיים על פני דיפלומטיה מדינית.

היה מי שזכר את סאדם חוסיין, הצורר, נפגש לפני הפצצת הכור עם ראשי צרפת, ולאחר מכן טרח שר החוץ של צרפת להרגיע את הישראלים באומרו כי "עינינו תהיינה פקוחות..." גם ארה"ב ידעה ואף חיברה דו"ח על אותו כור מפלצתי, אך לא עשתה דבר כדי להגן על ישראל. העולם כולו עמד מנגד, ורק בורא עולם ומנהיגו ריחם ברחמיו הרבים על שארית בית ישראל והכור הושמד בניסי ניסים.

סיפורו של מבצע תקיפת הכור לא ישכח עוד זמן רב מזיכרון עם ישראל, אך מתברר כי גם בפעולה זו, פעל הרבי מה"מ בפעולותיו השמימיות כדי להגן על עם ישראל בעת צרתו.