מחלוקת קורח מעלה תמונה קשה של קרוב משפחה, בן-דוד של משה רבינו, שהסית נגדו קבוצה גדולה של דמויות מפתח בעם ישראל. הטיעון המרכזי במחלוקת נשמע כדרישה לשוויון: "מדוע תתנשאו על קהל השם?". מדוע אתם, משה ואהרון, מחשיבים את עצמכם יותר מכולם? אך בעצם דרש קורח להיות בעצמו מעל כולם – מלך וכוהן גדול.
 
השאלה היא, הכיצד מנציחים זכרו של איש מחלוקת כזה וקוראים על שמו פרשה בתורה?
 
התשובה על כך רמוזה בתחילת פירושו של רש"י על הפרשה: "פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא". על פי המדרש מתגלה רובד פנימי שמוכיח על הכוונה הטובה שהייתה לקורח.
 
עצם רצונו של קורח להתעלות לדרגת כוהן גדול היה חיובי. קורח היה לוי, ובזמן הגאולה יתעלו הלויים למדרגת כוהנים. לכן בעצם תאב קורח להיות כוהן. רצונו היה פשוט להגשים הלכה למעשה את חזון הגאולה השלמה.
 
טעותו הייתה בכך שלא הפריד בין שאיפות למעשים. חשוב שתהיה שאיפה להתעלות למדרגה הרוחנית של הגאולה, אך אין שום אפשרות להגשים בפועל את השאיפה בלי הוראה מהקדוש-ברוך-הוא. ההאצה המאולצת שניסה קורח ליצור לתהליך הרוחני הייתה הרסנית. היא זו שהובילה לתוצאה הנוראה של כ-15,000 הרוגים, כפי שמסופר בתורה.
 
אם כן, קורח אינו אדם שלילי במהותו. נקראת על שמו פרשה בתורה, כי בעצם היה לו רצון חיובי וראוי לחיקוי. אך חשוב שנזכור לא לנסות להגשים רצונות, אפילו חיוביים, בדרכים עצמאיות, אלא אך ורק לפי מה שנכתב בתורת משה.
 
(התוועדויות תשמ"ח חלק שלישי עמוד 536)