את המקום בו התעמת יעקב אבינו עם מלאך, כינה "פניאל", משום "כי ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותינצל נפשי". מיד לאחר מכן, בפסוק הסמוך, משנה מעט התורה את שם המקום: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל" – בו' ולא בי'. מדוע?
 
על-פי תורת החסידות מובן כי 'פניאל' ו'פנואל' הם צורות קיצור של 'פנימיות אלוקים'. כלומר: רובד פנימי וגבוה של דרגות אלוקיות. להשראה של דרגה כזו זוכה יהודי שעובד את אלוקים עם פנימיותו שלו; כאשר אינו מסתפק בלצאת ידי חובה על-ידי ביצוע טכני של המצוות, אלא מקדיש לקדוש-ברוך-הוא גם את תמצית לבו ומגלה רגשות כנים של אהבת-השם ויראת-השם.
 
גילוי רגשות האהבה והיראה נעשה בשני שלבים. בשלב הראשון מביאות האהבה והיראה להתבטלות מוחלטת אל הבורא. התבטלות זו מסומלת באות י' – האות הקטנה שתופסת הכי פחות מקום – ולכן בפעם הראשונה מופיע שם המקום עם י': פניאל. השלב השני הוא לתת ביטוי להתבטלות בכל ששת ממדי הלב – שש המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד – המכלול השלם של הרגש האנושי. שש הוא הערך המספרי של האות ו' – ולכן בפעם השנייה מופיע שם המקום עם ו': פנואל.
 
האות ו' רומזת גם לכך שעבודת האדם בעולם נפרשת על-פני ששה אלפי שנים (באלף האחרון מספיק גם חלקו). לאחר שמסיימים את העבודה, "כאשר עבר את פנואל" – זוכים ל"ויזרח לו השמש", זריחת שמשה של הגאולה השלמה.
 
(התוועדויות תשמ"ה כרך ב עמוד 784)