כאשר התקרב יעקב אבינו לשערי ארץ ישראל, בדרכו חזרה מחרן, נאמר: "ויפגעו (=ויפגשו) בו מלאכי אלוקים". רש"י מסביר, כי בחוץ-לארץ ליוו מלאכים אחרים את יעקב, וכעת היו אלה מלאכים המיוחדים לארץ ישראל, שבאו להקביל את פניו.
 
בשונה ממלאכי חוץ-לארץ שהעניקו ליעקב שמירה והגנה, ליוו מלאכי ארץ ישראל את יעקב לשם כבוד בלבד. הם באו להקביל את פניו עוד בטרם דרך על אדמת הארץ, כדי שיוכל לחוש כבר את האווירה הרוחנית הייחודית של הארץ ולהתנהג בהתאם.
 
בהיותו בחרן, ובכלל בחוץ לארץ, חש יעקב בגלות, וחזרתו לארץ הייתה מין יציאה מגלות לגאולה. בזכות מלאכי ארץ ישראל שבאו לקראתו, טעם יעקב את טעם הגאולה כבר לפני שנכנס ממש אל תוך גבולות הארץ.
 
לכל דבר שאירע עם האבות הקדושים ומסופר בתורה, יש משמעות עבור כל אחד מבני האבות. כל יהודי, גם בזמן הגלות, זוכה להגנה ושמירה של מלאכים. "מלאכי חוץ לארץ". בנוסף להם, מכיוון שכל יהודי נמצא בדרכו לארץ-ישראל – כלומר: בדרך אל הגאולה השלמה – מספקים לו "מלאכי ארץ ישראל" כבוד. כבוד שמתבטא בסיוע ישיר או עקיף שמקבל מהסביבה, לקיום התורה והמצוות.
 
הסיוע האמתי והמושלם שיקבל עם ישראל מהעמים יהיה בתקופת הגאולה. כעת, בערב הגאולה, נותנים לנו "מלאכי ארץ ישראל" לחוות משהו מכך.
 
(התוועדויות תשמ"ג כרך א עמוד 531)