תכניתם של בני דור הפלגה הייתה להקים מגדל שראשו יגיע השמימה ויתמוך את הרקיע שלא ייפול. או, על-פי פירוש אחר: מגדל שיקנה להם יכולת אסטרטגית כנגד הבורא (רש"י על בראשית יא, א). כך או כך, הייתה זו תכנית נאיבית, הזויה ודמיונית לפי כל קנה מידה.
 
בכל זאת, אנו מוצאים שהקדוש-ברוך-הוא מתייחס אליה ברצינות ורואה לנכון לבוא בעצמו ולסכלה. "הבה נרדה ונבלה את שפתם" (בראשית יא, ז). מה קרה? האם באמת ראה הבורא בהקמת גורד שחקים איום כלשהו?
 
התשובה נמצאת בפסוק שמתאר את ייחודיותם של אנשי אותו דור: "הן עם אחד ושפה אחת לכולם, ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" (שם, ו). כוחם ועצמתם של בני דור הפלגה היו בכך שכולם שידרו באותה שפה. כלומר, הם היו בראש אחד ונהגו באחדות ובאחווה מופלאה.
 
שורשה הרוחני של האחדות הוא בדרגות עליונות ביותר של הקדושה, וכמו כל דבר, גם את האחדות ניתן לנצל למטרות שליליות. וזה מה שעשו בני דור הפלגה. בכוח האחדות הם אכן היו יכולים להגיע כביכול להישגים משמעותיים ולהסתיר יותר את הנוכחות האלוקית בעולם, ומכך חשש הקדוש-ברוך-הוא.
 
לכן, הדרך לסכל את הצלחתם הייתה לפגוע במקור הכוח שלהם. לבלול את שפתם, לגרום שאיש לא יבין עוד את רעהו וכך להפר את האחדות והשלום ביניהם, שנוצלו לרעה.
 
מכאן אנו למדים מה גדול כוחה של האחדות, כאשר היא מנוצלת כראוי. עם אחדות ושלום אמתיים, המושתתים על אדני התורה, אפשר להשיג כל מטרה מבורכת, כולל המטרה המבורכת ביותר – החשת בוא הגאולה השלמה.
 
(התוועדויות תשמ"ז כרך א עמוד 486)