את הביטוי "נעשה ונשמע" כולנו מכירים. שתי מילים שעמן ביטאו בני-ישראל את מוכנותם המושלמת לקבל את התורה – עת עמדו מול הר סיני, לפני 3331 שנה. שתי מילים שנאמרו בסדר אבסורדי לכאורה – נעשה לפני שנשמע(!) – אך מסתבר שדווקא הסדר המוזר הזה הוא שהוכיח בשלות והתאמה לקבלת תורת-האלוקים.
 
אמירה זו גילתה נכונות לעשות כל דבר שייאמר, גם בטרם שיובן מדוע ולמה. המילה 'נשמע' בהקשר הזה לא מתייחסת לשמיעה פיזית. היא מתפרשת במובן של משמעות והבנה. כאשר אנו מגיבים לבן-שיחנו במילים 'אני שומע מה שאתה אומר' – איננו מתכוונים לגלות כי אין פגם בחוש השמיעה שלנו, אלא כי הבנו את הנאמר. וכך גם הביטוי 'נעשה ונשמע' פירושו, נעשה – ולאחר מכן נשמע ונבין.
 
*
 
יהיו מי שיאמרו שאמירה כזו מבטאת נאיביות בהתגלמותה. איך אפשר להסכים מראש לציית לכל דבר, משל היינו רובוט משולל חופש בחירה? איך אפשר לרסק את כל המעמד העצמי שלנו, שלכאורה מושתת על הייחודיות של בני-האנוש – ההיגיון והשכל?
 
חשוב אפוא לזהות את ההבדל שבין נאיביות לאמונה. נאיבי הוא מי שהולך שולל אחרי מי שאולי יכול להכשיל. אך כאשר נותנים אמון במי שבטוח יוביל להצלחה – זו לא נאיביות. כאשר עם ישראל משליך את יהבו על הקדוש-ברוך-הוא ומתחייב לציות גורף של כל הוראה שתיאמר לו – הרי זה משום שברור לו כי אבא שבשמים יודע היטב מה טוב בשבילו – גם אם הוא עצמו לא תמיד מבין זאת. קיבלנו על עצמנו 'נעשה' – מתוך אמונה שלמה, שלא תיתכן בחירה מושלמת מזו שבחר עבורנו אבינו שבשמים.
 
יותר מכך: בעורקינו זורמת אמונה טהורה, שהיא קשר נפשי מובנה ובלתי תלוי בינינו לבין הקדוש-ברוך-הוא. זהו קשר של קבלת-עול מוחלטת, ללא שום תנאים וחישובי כדאיות, והוא שגרם לכך שתפרוץ מתוכנו האמירה 'נעשה'. שכל שייאמר לנו – נעשה!
 
במקביל לאמונה וקבלת-העול, התחייבנו, הבנים, להשתדל גם להבין את ההיגיון שמאחורי כל מצווה או פסוק בתורה. הקדוש-ברוך-הוא מעוניין שאמונתנו בו תחדור גם בשכל – ולכן אנו גם מתחייבים כי 'נשמע'; שנשתדל להבין, עד כמה שאנו מסוגלים, במי ובמה בדיוק אנו מאמינים. אבל ההתחייבות הזו באה רק לאחר ההתחייבות 'נעשה'. בראש ובראשונה, התחייבנו לאמונה ללא סייג בבורא העולם ומנהיגו – ורק כך נעשינו ראויים להתחבר אל החכמה והרצון האלוקיים, המובעים בתורה.
 
זהו המתכון היהודי לחיים נכונים: 'נעשה' – אמונה, 'ונשמע' – היגיון. אמונה ראשונה ואחריה – ולפיה – צועד ההיגיון.
 
*
 
'נעשה ונשמע' – זו הגישה היהודית כלפי כל מסר אלוקי, ולכן בגישה זו אנו מתייחסים למסר השמימי שהתגלה אלינו על-ידי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי בכל רגע עומדת להתרחש הגאולה השלמה. מה שמחייב אותנו להוסיף עוד ועוד בלימוד התורה וקיום המצוות, כדי להיות מוכנים יותר לקראתה וכדי להחיש מהר יותר את הופעתה.
 
ככלל, המושג גאולה לא כל כך מתיישב בהיגיון שלנו. קשה להיגיון לעכל אפשרות, שמתכונת החיים בכל העולם תשתנה מקצה לקצה, ועוד יותר הוא מתקשה לעכל שהאפשרות הזו תתגשם עכשיו. עכשיו? מה פתאום עכשיו?
 
אבל מזה 3331 שנה אמון עם ישראל על הקדמת אמונה להיגיון. קודם כול, בראש ובראשונה – אנו מאמינים. לאחר שמאמינים, ניתן ואפשרי להכיל חלק מהדברים גם בשכל, על-ידי למידה מתוך המקורות. כאשר מחוברת ההוויה שלנו לגאולה דרך האמונה, היא בשלה להתחבר אליה גם דרך ההיגיון. זוהי נוסחת היסוד של היהדות: נעשה – ונשמע. נאמין – ונבין!