כאשר מתאר הרמב"ם את תהליך התגלות המשיח, הוא ממקם את בניית בית-המקדש כדבר הראשון שיעשה המשיח לאחר שיכונן את מלכותו: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דויד... ובונה המקדש".
 
בכל יום אנו מבקשים כמה וכמה פעמים על בניית בית-המקדש. אולם מעבר לתפילות, מוטל עלינו גם לבנות בפועל בית-מקדש. אין הכוונה לעלות להר הבית ולבנות בית-מקדש ביוזמה עצמאית, משום שעל כך כאמור צריך לנצח המשיח בכבודו ובעצמו. הכוונה היא למשמעות אחרת של המקדש, אותה אכן בידינו 'לבנות'.
 
בית-המקדש נועד לשמש משכן לשכינה כאן בעולם, ומשכן לשכינה יכול (וצריך!) כל אחד מאתנו לבנות – בלבו פנימה. על ידי קיום התורה והמצוות אנו הופכים את עצמנו למציאות אידיאלית שתשרה בה השכינה, וגם בכך אנו ממלאים את מה שנאמר (שמות כה, ב): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כי הרי לא נאמר "ושכנתי בתוכו", בבית המקדש, אלא "בתוכם" – ללמדנו שהמטרה היא להביא להשראת השכינה בתוך כולנו, בתוכו של כל יהודי ויהודי.
 
מעבר לבנייה הרוחנית, מוטלת עלינו גם בנייה גשמית. ביחזקאל נאמר כי בתקופת הגלות משרה הקדוש-ברוך-הוא את שכינתו במיוחד בבתי כנסת ובתי מדרש המכונים בשם "מקדש מעט". ובלשון הנביא "ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם" (יחזקאל יא, טז). כך שהשתתפות (גם כספית) בבניית בתי-כנסת – מהווה בעצם בנייה של בית-מקדש מעט.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מדייק מדברי חז"ל, כי ה"מקדש מעט" העיקרי בזמן הגלות הוא בית-הכנסת שבו נמצא נשיא הדור ומפיץ משם תורה ויהדות לכל העם. בדורנו זהו בית-מדרשו של הרבי שבניו-יורק, המוכר בכינוי 770 – הבית שממנו קורן אורו של הרבי ומגיע לכל העולם.
 
פעולה נוספת שנחשבת במיוחד כבניית בית-המקדש היא לימוד הלכות המקדש. וכפי שנאמר במדרש "כל העוסק בתורת הבית כאילו בנאו". כלומר, הלימוד לא רק מזרז את בניית בית-המקדש אלא מהווה כביכול בנייה שלו.