אלרגיה היא תגובה מוגזמת של מערכת החיסון. גירוי קטן יחסית כגרגר אבק או אבקן צמחים זעיר, מזוהה כאויב מסוכן והמערכת גוררת את הגוף לתגובה מלחמתית דלקתית קשה. מהתכווצויות כלי הנשימה, נפיחות הלוע, אודם, דמיעה ופריחות דמויות כוויה ועד לסכנת חנק והלם ממשית.
 
המערכת החיסונית עלולה לטעות עוד ולזהות גם חלקים ספציפיים מהגוף אליו היא שייכת כאויבים ולנסות להילחם בו. הנוגדנים שאמורים להגן על הגוף מפני פולשים זרים, מחוללי מחלות כחיידקים ווירוסים מסוכנים באמת – עלולים להפוך ללוחמים בגוף עצמו.
 
ככל עניין בעולם הזה, כך גם התופעות האוטואימוניות משתלשלות ממקור רוחני. כלומר, הן מקבילה פיזיולוגית  לתופעה רוחנית של תוקפנות מיותרת ומזיקה, למול מישהו שהוא בעצם אחיך, חלק ממך, ושפגיעה בו היא פגיעה בעצמך. נזק עצמי מיותר ולגמרי לא הגיוני.
 
כאלו הן רוב המריבות בתוך המשפחה וכאלו הן גם המלחמות המיותרות בין יהודים ליהודים, בין "מגזרים" (מילה עיתונאית מגמתית שמתייחסת לבני אדם כאל מגזרות נייר). המכנה המשותף בין כולן הוא הסתה שרווח פוליטי (מזויף) בצידה. וכנראה זה לא התחיל היום. אם נעביר את מערכת המושגים התקשורתית/פוליטית לתקופה שלפני אלפיים שנה, נראה כי בשל גישות ומהלכים "אוטואימוניים" כאלה – חרב בית-המקדש.
 
בפנימיות התורה מוסבר כי אין בכוחה של אף אומה זרה להזיק לעם ישראל, משום שאנחנו העילה האלוקית לבריאת העולם. רק המאבקים והתקיפות ההדדיות בינינו לבין עצמנו (שנאת חינם), יכולים לגרום לחלק מאיתנו להזמין את הגויים לבוא ולפגוע בחלק של עמנו, עצמנו, אותו אנו רואים כמיותר, או חסר זכות קיום.
 
זו הסיבה שבית המקדש השלישי (שיהיה נצחי) ייבנה בזכות אהבת אחים דווקא. אהבת אחים אמיתית היא אהבת חינם. כלומר, אהבה גם למי שנראה לך שונה ממך, אך הוא אחיך היהודי. את הבית הזה שום דבר לא יוכל להחריב, משום שאז – בגאולה השלמה – נפסיק להזיק לעצמנו. עוצמתו האלוקית של 'גוף' העם היהודי תתגלה סוף סוף, וממילא שום דבר לא יוכל לפגוע בנו עוד.
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מגלה כי גילויי האהבה שבינינו במשך שנות הגלות – כבר תקנו את ההשפעה הרוחנית השלילית שחוללה שנאת החינם. אמנם נותרו עדיין שרידים לא משמעותיים של הרוע, שמנסים להשתולל ולזרות שנאה בתוכנו, אולם אלה פרפורי הגסיסה האחרונים שלהם.
 
תפקידנו הוא להתחיל כבר עתה לטעום מהאחדות הנפלאה שתשרור כאן בזמן הגאולה. במקום לפתח נוגדנים זה כלפי זה – לפתח 'בעדונים'! לחפש את הטוב והיפה שבכל אחד ולחדול לתת לכל מי שמדבר ונוהג אחרת – לתעתע בנו.