לאכילת שלוש סעודות בשבת יש מקור בתורה. חז"ל דרשו זאת מהפסוקים העוסקים ב"מן" – הלחם שירד במדבר מן השמים. אולם לאכילת סעודה רביעית – סעודת 'מלווה מלכה' הנערכת במוצאי-שבת – אין מקור בפסוקי התורה. מהו אפוא המקור למנהג זה?
 
התשובה נמצאת גם היא ב"מן": כידוע, ירד ה"מן" מדי בוקר במידה קבועה, אולם בימי שישי הוא ירד במידה כפולה – גם בשביל שבת. נמצא, שבמוצאי-שבת עדיין אכלו בני-ישראל מה"מן" המבורך שירד לכבוד שבת. ברכת השבת נמשכה אצלם גם במוצאיה. ולכן גם אנו סועדים במוצאי-שבת 'מלווה-מלכה', כציון להמשכה של ברכת השבת.
 
בקשר לסעודה זו אומרים חז"ל, כי היא היחידה שמזינה את העצם בגוף האדם הנקראת 'לוז'. כל אכילה מלבדה לא מועילה לעצם הזו. זה מה שמסביר מדוע עצם זו לא נפסדת לעולם, גם לאחר המוות: המוות נולד בעקבות חטא עץ-הדעת, ומכיוון שעצם זו לא הייתה שותפה לאכילה מעץ-הדעת – כי הלוא לא הייתה אכילה זו במוצאי שבת – לא משפיע עליה המוות. העצם הזו שקיימת לעד, היא זו שתשמש בסיס לגוף שייבנה מחדש בתחיית המתים.
 
למוצאי-שבת ולעצם הלוז יש קשר הדוק. השבת נקראת "מעין עולם הבא". מעין מצב שלמעלה מן המיתה. מוצאי-שבת הוא זמן התפר בקושר בין "מעין עולם הבא" לבין עולם הזה. וכך גם עצם הלוז היא חוליית התפר הקושרת בין הגוף בעולם הזה לגוף שיקום בעולם הבא. לכן אפוא דווקא מהסעודה במוצאי-שבת ניזונה עצם הלוז.