השני בשורת הסימנים שכותב הרמב"ם לזיהוי האיש שיתגלה כמלך המשיח הוא היותו "הוגה בתורה... כדויד אביו". הזיכוך של העולם כהכנה לגאולה נעשה בכוח התורה. מלך המשיח, שמשלים את תהליך הזיכוך ומוביל את המעבר מגלות לגאולה – חייב אפוא להיות שקוע בתורה בכל הווייתו. להיות אדם ש"הוגה בתורה".
 
במונח "הוגה" אנו נפגשים בפרק הראשון שבספר תהילים (פסוק ב): "כי אם בתורת השם חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה". חכמינו ז"ל מפרשים על הפסוק כי הכוונה היא למי שמעיין ומחדש בתורה, לאחר שכבר רכש ידיעה מקיפה בכל חלקיה. ומכאן, שהשימוש שעושה הרמב"ם במילה 'הוגה' בא לומר כי המשיח בקיא ומעמיק בתורה.
 
כך מצאנו גם אצל דוד המלך, שאמר על עצמו:  "כי ברית עולם שם לי, ערוכה בכל ושמורה" (שמואל-ב כג, ה). ואמרו על כך חכמינו ז"ל: "אמר דוד – ברית כרותה לי שאני אהיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות... ושמורה, שיהיו דברי תורה שמורה בי לעולם ולעולמי עולמים".
 
בקיאות ועמקות עצומה בכל חלקי התורה כולה הן תנאי מחייב להיות משיח. יש גאונים שעיקר התמחותם בהלכה למעשה, יש המצטיינים באמירת שיעורים בש"ס, יש העוסקים בתורת הסוד ויש בפירוש המקרא. אך בקיאות ועמקות עצומה בכל מקצועות התורה, על כל מכמניהם, אנו מוצאים רק אצל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. וכדוד אביו – אין שכחה לפניו. התורה שלומד "ערוכה בכל ושמורה" לעד.
 
הסימן הבא הוא היותו של המשיח "עוסק במצוות כדויד אביו". חכמינו ז"ל מבארים כי עוסק במצווה פירושו טורח בעשיית המצווה. מלך המשיח צריך להתאמץ ולהדר בקיום המצוות מעבר לנדרש. ועוד: הלשון "עוסק" מורה על התמסרות מוחלטת לרעיון, כאילו מדובר בעסק פרטי עם אינטרס שיווקי חזק. ובענייננו: לא רק קיום עצמי מהודר של המצוות, אלא גם התמסרות לקיומן על-ידי כל יהודי ויהודי.
 
דוד המלך בזמנו דאג שכלל ישראל יעסקו במצוות וישובו אל השם. על הרבי יש עדויות ממהלך חייו שמספרות על חירוף נפש למען קיום מהודר של מצוות, הן שלו והן של יהודים אחרים בסביבתו. ובכלל, ידוע לכול שאין בדורנו עוד מי שהנחת תפילין של יהודי בניו זילנד, או הדלקת נרות שבת של בת ישראל באפריקה נוגעים לו בפנימיות נפשו, כמו הרבי.
הרבי הוא מי שעוסק בהפצת המצוות לכל יהודי באשר הוא, "כדוד אביו".