המילה 'מקץ' מופיעה בראשית הפרשה, בקשר לציון העיתוי של חלומות פרעה: "ויהי מקץ שנתיים ימים (מאז שחרורו של שר המשקים מבית-הסוהר) – ופרעה חולם". שר המשקים הבטיח ליוסף (שפתר לו את חלומו) לפעול למען שחרורו, אך שכח, ונזכר בכך רק כעבור שנתיים, כאשר פרעה חלם חלומות ולא נמצא להם פותר.
 
נמצא, שמשמעות המילה 'מקץ' הוא סיום. וכמו שמפרש רש"י: "כל לשון קץ – סוף הוא".
 
לעומת רש"י, מפרש רבי אברהם אבן עזרא, כי המילה 'מקץ' היא מלשון קצה. לכל פרק-זמן ישנם שני קצוות – קצה ההתחלה וקצה הסיום – כך שהמילה 'מקץ' יכולה להתייחס גם להתחלה ולא רק לסיום. וכאן, כותב האבן-עזרא, היא מתייחסת לקצה ההתחלתי: חלומות פרעה התרחשו בתחילתן של שנתיים, שהפרידו בין החלומות לבין התגשמותם (שנות השובע ושנות הרעב).
 
שני פירושים אלה רומזים לשני פירושים קבליים למילה 'מקץ': "קץ השמאל" – סיום הגלות והרוע, המסומנים כעניין שמאלי ושלילי, ו"קץ הימין" – תחילת הגאולה והטוב המושלם, המסומנים כעניין ימיני חיובי. הסברו של רש"י חופף ל"קץ השמאל" והסברו של האבן-עזרא רומז ל"קץ הימין".
 
אמנם בפשוטו של מקרא, קיים מרחק בין שני הפירושים למילה 'מקץ' – האם מדובר בתחילתן של שנתיים או בסופן – אך ברמז הקבלי שלהם הם צמודים ומשלימים זה את זה. כי מיד עם סיום זמן ה"שמאל", הגלות – יתחיל זמן ה"ימין", הגאולה השלמה, שתבוא תכף ומיד.
 
(ליקוטי שיחות כרך ה עמוד 196)