בנישואי יהודה ותמר נזרע הזרע להקמת משפחה המלוכה של בית-דויד, משפחת המוצא של מלך המשיח. תמר ילדה ליהודה תאומים צדיקים – פרץ וזרח, ופרץ הוא סב-סבו של דויד המלך.
 
מקור השם פרץ הוא בצורת הלידה. התורה מתארת, כי בעת הלידה הציצה ראשונה ידו של אחיו, ופתאום "התפרץ" הוא ונולד לפניו, ומכאן שמו.
 
מובא ב"ספר הבהיר" (ספר קבלה שנכתב על-ידי התנא רבי נחוניא בן הקנה), שזרח ופרץ משולים לשמש וירח. זרח מסמל את השמש, הזורחת בהתמדה. פרץ מסמל את הירח, שיש לו תקופות חשוכות (בהתחלת וסוף כל חודש) ומתוכן עולות ו"מתפרצות" תקופה מאירות (באמצע כל חודש).
 
בדומה לשמש והירח, יש בעם ישראל שני סוגי יהודים: צדיקים – שעבודתם הרוחנית מאירה בהתמדה, ללא שינויים קיצוניים, ובעלי-תשובה – שטעמו את הטעם המר של החושך, של הריחוק מהקדושה האלוקית, ומתוך כך נוצר אצלם פרץ של תשוקה להתקרב אל האור.
 
כשם שבלידת התאומים, לכתחילה נראה כי זרח אמור להיות הבכור, אך בפועל לקח פרץ את הבכורה – כך גם בעם ישראל, למרות שבמובן מסוים הצדיקים הם בעלי המדרגה הגבוהה, האמת היא ש"מקום שבעלי תשובה עומדים – אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו" (ברכות לד, ב).
 
מסיבה זו, מתייחס המשיח דווקא לפרץ. כי בכוחה של התשובה דווקא, של פריצת-הדרך בעבודת-השם, להביא את הגאולה השלמה. וכמו שנאמר בזוהר, כי טעמה של התשובה כל כך נעלה, עד שבגאולה ייתן המשיח גם לצדיקים אפשרות ייחודית ליהנות מיתרונותיה.
 
(ליקוטי שיחות כרך ל עמוד 188)