במאמר שעבר עסקנו במהותה של מצוות 'פרו ורבו' היום וזיקתה לגאולה. במדרש רבה אנו מוצאים הסבר נוסף על הזיקה שבין מצוות 'פרו ורבו' לבין הגאולה. וכך נאמר שם: "כל מי שהוא מבטל (מרצונו) פרייה ורבייה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא שופך דמים וממעט את הדמות (של הקדוש-ברוך-הוא)".
 
מה משמעות הביטוי "ממעט את הדמות (של הקדוש-ברוך-הוא)" ומדוע אכן זה קורה כאשר לא מתקיימת מצוות 'פרו ורבו'?
 
מוסבר על כך בפירוש 'יפה תואר': מצוות 'פרו ורבו' מקרבת את ביאת המשיח, כי אמרו חז"ל: "אין בן דוד בא עד שיכלו (יגיעו לעולם) כל הנשמות שב(אוצר הנשמות הנקרא בשם) 'גוף'". ומכיוון שכל עוד מתעכבת הגאולה אנו חשובים כמתים, נמצא שמי שלא עושה כל שביכולתו להביא את הגאולה – הוא משאיר אותנו כמי שחשובים מתים.
 
"...זו גם כן (המשמעות של הביטוי)... 'ממעט את הדמות': ... (ה'דמות' פירושו) פרסום כבוד השם בעולם, אשר יהיה נגלה בימות המשיח... מה שאין כן בגלות... (גם) השכינה בגלות ('מועטה'. כלומר: איננה גלויה)".
 
ראוי לציון הביטוי המיוחד בו משתמש הרמב"ם בקשר ללידת ילדים רבים: "שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו בנה עולם"! אמנם מן התורה יוצאים ידי חובת המצווה עם בן אחד ובת אחת, אך מכל מקום מצווים חכמים לעשות הכול למען לידת ילדים נוספים. כי המטרה הפשוטה במצוות 'פרו ורבו' היא ליישב ולבנות את העולם ועם כל ילד נוסף 'בונים את העולם'!
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח כותב כי כאשר מקרבים יהודי לדרך התורה, כביכול יולדים אותו ברוחניות. זה נחשב לפן של קיום מצוות 'פרו ורבו'. ובלשונו של הרבי: "על ידי סיום קיום מצות פרו ורבו – הן בגשמיות... והן ברוחניות – שמקרבים כל אחד ואחד מישראל להשם ולתורתו ולמצוותיו, באים לשלמות בנין העולם כולו... כאשר יקוים הייעוד 'ונגלה כבוד השם וראו כל בשר יחדיו כי פי השם דיבר'" – בגאולה האמתית והשלמה, תכף ומיד ממש.
 
מקורות: בראשית רבה פרשה לד, יד, ובפירוש יפה תואר השלם שם. וראה תלמוד בבלי יבמות סג, ב. משנה תורה לרמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה טז. ליקוטי שיחות חלק ל עמוד 30.