ספייס קואוס, כך מכונה אזור חוף בארצות-הברית שבו מתרכזת תעשיית החלל של נאס"א. במקום קיימת קהילה יהודית לא גדולה, ובה פועל שליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, הרב חיים קוניקוב. הרב שמוכר לכולם כמי שהעניק הדרכה הלכתית לאסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל.
 
במשך שנים ארוכות התנהלה הפעילות של הרב קוניקוב על מי מנוחות. עד קרה משהו שגרם לו לחשוב בגדול. להרים פרויקט ייחודי שיכה גלים ויעורר מודעות גבוהה במיוחד לתעשייה היהודית של בית חב"ד. הפור נפל על הקמת מבנה גדול ומרשים שישרת את בית חב"ד. הבעיה הייתה שכדי להקים מבנה נדרשים מצלצלים רבים וכאלה לא נחו בשפע באמתחתו של הרב קוניקוב. הוא דווקא היה שרוי בחובות גדולים.
 
החליט הרב קוניקוב לכתוב על כך לרבי ולבקש את ברכתו באמצעות 'איגרות קודש'. 'איגרות-קודש' הוא שמה של סדרת כרכים המכילים אלפים ממכתבי הרבי בכל תחומי החיים. על בסיס דברי הרבי עצמו, נוהגים חסידים להפנות בקשות ושאלות אל הרבי דרך ספריו. כותבים מכתב, מכניסים אותו אל בין דפיו של הספר, וכך מתברכים. בחלק ניכר מהפעמים גם מוצאים באורח פלא, בעמודים החופפים על המכתב שהוכנס, התייחסות מנחה מהרבי לנושא המבוקש.
 
המענה שקיבל הרב קוניקוב דרך הספר היה מכתב שהופנה במקורו לנשי חב"ד בבוסטון. בתוכן המכתב לא ראה הרב קוניקוב משהו שנוגע ישירות לפנייתו. הוא ציפה אפוא להתפתחויות כלשהן, אולי עם הזמן יבין את הקשר שבין תוכן המכתב לבין המבנה שעל הפרק.
 
יצא הרב קוניקוב למסע חיפושים אחר מקום הולם. הוא התעניין אצל סוחרי נדל"ן, עקב אחרי מודעות בעיתונים, ואכן – בתוך זמן קצר הגיע למה שחיפש: שטח במיקום הכי טוב שיכול להיות מבחינת קהל היעד ואופי הפעילות. על השטח עמד מבנה ישן שיועד להריסה, והרצוי היה לבנות מבנה חדש לגמרי, שיותאם בדיוק לצרכיו של בית חב"ד. נותרה אפוא רק בעיה אחת ויחידה: כסף...
 
חלפו ימים מספר ואל הרב קוניקוב הגיעה שיחת טלפון מישראל. מעבר לקו הייתה בחורה שביקרה בעבר בבית חב"ד ומאוד התפעלה מהפעילות במקום. "לפני שהגעתי ארצה", מספרת הבחורה, "שהיתי במשך תקופה בבוסטון וסחרתי מעט במניות. פתחתי שם חשבון בנק והפקדתי בו סכומי כסף נכבדים. הייתי מעוניינת להעביר אליכם כסף לצדקה. מה בדיוק הכתובת המדויקת למשלוח?".
 
'בטח משהו סמלי' אמר הרב קוניקוב לעצמו במטרה להנמיך ציפיות. הוא לא אהב לחיות באשליות שמתנפצות בפנים והעדיף להיות סקפטי.
 
עברו כמה ימים נוספים ושוב טלפון מאותה אחת. "אני ממש מתנצלת. הבנק מסרב לבצע את הפעולה על-ידי הוראה טלפונית. בעוד כחצי שנה אשוב לארצות-הברית ואז אעביר אליך את התרומה".
 
מין דחף פנימי אמר לרב קוניקוב לאזור אומץ ולהציע פתרון לא שגרתי. "את חושבת", שאל את הבחורה, "כי אם אגיע בעצמי לבוסטון או לכל מקום שיידרש, זה יחסוך את ההמתנה לבואך הנה?".
 
"בוודאי", שמחה הבחורה. היא לא תיארה לעצמה כי הרב קוניקוב נכון לאפשרות כזו. "אם יזדמן לך להגיע לבוסטון, צור עמי קשר משם. אדריך אותך כיצד להגיע להמחאות חתומות, אותן תוכל למלא בסכומים שאורה לך ולהפקיד אותם בחשבון הבנק של בית חב"ד". היא הכתיבה לרב קוניקוב את מספר הטלפון הישראלי שלה, בעוד הוא מהרהר האם אכן כדאי לו להגיע לבוסטון לשם תרומה שלא בדיוק ברור לו מה יהיה גובהה.
 
לאחר לבטים ארוכים, החליט הרב קוניקוב להמר ולטוס. הייתה לו תקווה אירונית כי התרומה תכסה לפחות את מחיר הטיסה...
 
כמו בסיפור דמיוני, הגיע הרב קוניקוב בשעת לילה מאוחרת לעליית גג, אי שם בבית עלום באחד מרחובותיה של בוסטון רבתי. בהדרכתה הטלפונית הצמודה של הבחורה מישראל, פנה הרב קוניקוב לחדר מסוים, בו נמצאו חבויות המחאות חתומות שלה. לבקשתה, נטל הרב קוניקוב שתי המחאות ומילא בכל אחת מהן סכום של 50,000 דולר. אחת – לתאריך של אותו יום ואחת – לעוד חודש..
 
100,000 דולר כיסו אפוא את מחיר הטיסה וגם הספיקו להוות התחלה מכובדת למימון הבנייה בשטח החדש של בית חב"ד. "כנראה", מהרהר הרב קוניקוב בקול, "כאשר קיבלתי מהרבי תשובה שנכתבה במקורה לנשי חב"ד בבוסטון, הייתה זו בעצם ברכה כי אקבל תרומה בבוסטון מאישה שהתקרבה דרכנו לחסידות חב"ד".