זה קרה אחרי אסון הטבע הגדול – המבול המפורסם. נוח, אדם בן 600, יצא מהתיבה חדור רצון להגדיל את משפחתו. יש לו רק שלושה ילדים, ומן הראוי שיהיו לו עוד. צריך להקים מחדש את האנושות שנמחקה במבול.
 
חם, אחד מבניו של נוח, שמע על תכניתו של אביו והחליט לטרפד אותה. האם השתבשה דעתו של הזקן? רטן באוזני אחיו, שם ויפת. הן כאשר היו לאדם הראשון שני בנים, הם רבו ביניהם עד מוות על ירושת העולם. ועכשיו אנחנו שלושה, ואבא מתכנן לנו אחים נוספים לריב איתם!
 
הסוף היה שחם ניצח כביכול. לא נולדו לו אחים נוספים. אבל הוא לא הרוויח מזה מאומה. דבקה בזרעו קללה והם הפכו לעבדים לבני דודיהם.
 
***
 
מה מתוך הסיפור הזה יכול להתרחש גם בימינו? – אסון כמו מבול לא חזר ולא יחזור על עצמו. גם ישיש בן 600 זו לא תופעה שאנו מכירים. אבל זו רק התפאורה. עיקר הסיפור הוא בעובדה שבן מתערב לאביו בתכנון החיים. או מהיבט אחר – עצם הדילמה האם להגדיל את המשפחה או לא. ותופעות עגומות אלו שייכות גם שייכות למציאות של ימינו.
 
מה בעצם היה לא בסדר בחם? לכאורה הוא בסך הכול העלה דאגות אמתיות מפני התפתחויות צפויות בהחלט. מדוע אפוא נענש ודבקה בו קללה?
 
בראש ובראשונה, החוצפה מצדו להחליט בשביל אביו הייתה זלזול בוטה בכבודו. מעבר לכך, היה עליו להבין שאם אביו הצדיק מתכוון לנקוט צעד, בטח צעד כה מרכזי בחיים, זהו רצון האלוקים. היה עליו להבין כי אלוקים מודע היטב לדאגות שמקננות במוחו ולמרות הכול הוא בעד משפחות ברוכות ילדים.
 
זה היה בעצם העיוות המרכזי בדרכו של חם. אדם שחושב כי הוא פיקח יותר מהבורא – אין שוטה ממנו. אדם שחושב כי אלוקים לא לוקח בחשבון דברים שהוא 'הגאון' כן לוקח – ראוי לכל עונש על מחשבת כפירה אווילית שכזו.
 
***
 
כל שנה מחדש אנו קוראים את הסיפור הזה, המופיע בפרשת השבוע, והמטרה היא שנפיק את הלקח הראוי ונפנים אותו. במקרה הזה, התהליכים כלל אינם מנותקים מהמציאות בת זמננו, כך שהלקח ברור. הן בנושא כיבוד ההורים והן בנושא האמונה בכלל, ובמיוחד בכל מה שקשור לדאגות הפרנסה.
 
עלינו לזכור כי הבורא מכיר היטב את הקשיים שלנו, את החולשות שלנו, ואף על פי כן ציווה עלינו להיות הורים, ולילדים רבים. כמובן, שעלינו לעשות את המיטב לרווחת ילדינו ולטיפוחם, אבל הדרך לכך לא צריכה להיות מותנית בהרכב משפחה דליל. עלינו לעשות את שלנו – ולסמוך על הקדוש-ברוך-הוא שיעשה את שלו. והוא עושה!
 
לקח נוסף שעולה מהסיפור הוא בנושא 'אמונת צדיקים': כשם שעל חם היה לדעת כי ההחלטה של אביו הצדיק לא הייתה סתם רצון אישי אלא משהו שבא מלמעלה – כך גם עלינו לדעת כי כל אמירה היוצאת מפיו של צדיק-אמת לא נבדית בלבו אלא מגיעה מלמעלה. ראוי שנזכור כי הקדוש-ברוך-הוא הוא ששם את הדברים בפי הצדיק, ועלינו להתייחס אליהם בהתאם.
 
בדורנו, צדיק-האמת הוא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הרבה מסרים נבואיים העביר אלינו הרבי, והחשוב ביותר ביניהם הוא שנדע כי בכל רגע ממש עומדת להגיע הגאולה השלמה. הרבי גם הורה להפיץ זאת בכל דרך אפשרית ולפעול ללא הרף למען העניין – בלימוד ובעשייה. כדאי שנזכור ונשנן כי דברים אלו מגיעים מלמעלה. כך יקל עלינו גם להאמין בהם בעצמנו וגם לחבר אליהם אנשים נוספים.