בהנחיות לבחירת חברי הסנהדרין כותב הרמב"ם: "צריך להשתדל ולבדוק ולחפש... שידעו ברוב הלשונות, כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן" (בדומה לכך גם נפסק בשולחן ערוך לגבי בחירת דיינים: "לא יהיה הדיין שומע מפי המתורגמן"). הבעיה בהעמדת מתורגמן היא בהבנת דקויות, שמשתנות משפה לשפה. ייתכן שהמתורגמן לא ישכיל להעמיד דברים על תרגומם המדויק, ותובנות שונות עשויות לחמוק מאוזני הדיינים וכך הם יגיעו לפסיקה מוטעית (לפי חלק מהפוסקים יש בכך גם שמיעת 'עד מפי עד' – מציאות שאסורה על פי ההלכה).
 
אם כן, בגאולה הקרובה יתחייבו לכאורה חכמי הסנהדרין לשלוט בשפות רבות, כדי שתהיה אפשרות לכל היהודים מכל קצווי תבל לבוא לפניהם לדיון בכל שפה שהיא. 
 
אלא שהדבר לא מוכרח. אחד מייעודי הגאולה הוא: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם" (צפניה ג, ט). על פי פשוטו של מקרא (ראה מצודת דויד), השפה הברורה היא לשון הקודש. וכמו שהיה עד לבניית מגדל בבל, שהאנושות כולה דיברה שפה אחת – לשון הקודש. ולכן אם הייעוד הזה יתגשם לפני כינון הסנהדרין, ייחסך מהחכמים הצורך ללמוד שפות נוספות, כי בכל העולם ידברו אך ורק שפה אחת. אך אם כינון הסנהדרין יקדים את חזון השפה האחת, יידרשו החכמים לדבר לפחות "ברוב הלשונות", כלשון הרמב"ם.
 
ראוי לציין כי לדעת הרמב"ם, כינון הסנהדרין יתרחש עוד לפני הגאולה: "שאני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח... שנאמר: "ואשיבה שופטייך כבראשונה... (ורק) אחרי כן ייקרא לך עיר הצדק" (ישעיה א, כו). מה שאומר, שחכמי הסנהדרין יצטרכו בוודאי להכיר את רוב השפות.