בזמן שנכנסו אבותינו לארץ ישראל, היו להם שש ערי-מקלט – ערי מחסה שמיועדות להגן על אדם שרצח בשגגה מפני נקמה אפשרית של קרובי הנרצח. הגלות לשם גם מהווה כפרה על המעשה הנורא. בגאולה השלמה יתרחבו גבולות הארץ ויוטל עלינו להקים שלוש ערי מקלט נוספות.
 
והדבר תמוה: הלוא על זמן הגאולה נאמר "לא יישא גוי אל גוי חרב" (ישעיה ב, ד). אם גויים לא ייכשלו בהרג, בוודאי שעם ישראל לא ייכשלו בכך! יתירה מזו: נאמר אודות הגאולה "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג, ב), ו"בִּלע המוות לנצח" (ישעיהו כח, ח), כך שלא תהיה בכלל תופעה של מוות. אם כן לא יהיה כל צורך בערי מקלט כלל, ובוודאי לא בהוספה של עוד שלוש ערים?!
 
על כך נאמרו מספר תשובות: ה'מנחת חינוך' כותב שאכן, "מצד הסברא לא יצטרכו ערי מקלט לעתיד לבוא, כי רק שלום ואמת וטוב יהיה בימי המלך המקוּוה במהרה בימינו", ולפיכך מסיק שזו 'גזירת הכתוב'. לעומת זאת, דעת ה'של"ה' היא שערי המקלט נועדו לאלו שיהרגו בשוגג בתקופה הראשונה שבימות המשיח, שאז עדיין 'עולם כמנהגו נוהג', והאריז"ל כתב שמעשי ההרג שיהיו בגאולה (בשוגג) יהוו תיקון מיוחד לכל מי שיש בנשמתו ניצוץ מנשמתו של הבל (בן אדם הראשון). 
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מחדש (באחד מהסבריו המאלפים), כי ערי המקלט תעמודנה לשימושם של אלה שהרגו בשגגה בזמן הגלות, לפני שרוח הטומאה חלפה מן הארץ. זו גם הסיבה שיהיה צורך בהוספת ערי מקלט, על מנת שיהיה מספיק מקום עבור כל אלו שהרגו בשוגג בזמן הגלות.
 
בכלל, הציווי על הוספת ערי המקלט בגאולה האמתית והשלמה מעניק לגאולה קביעה שהיא תתקיים בגשמיות! לגבי מצוות התורה נפסק: "המוציא דברים של מצוות מפשוטן, הרי זה ודאי בדאי ורשע ואפיקורס". כלומר, גם אם ישנם פסוקים בתורה שאפשר לפרש אותם שלא כפשוטם – הרי שבכל הקשור למצוות הכתובות בתורה, אין שום אפשרות לפרש אותן שלא כפשוטן. לפיכך, כאשר מתייחסת התורה לגאולה במסגרת קיום המצוות, זה מחייב שהגאולה אכן תבוא כפשוטו, בפועל ממש!