פרשת חוקת כוללת בתוכה אירועים שונים מתקופות רחוקות. הפרשה פותחת בדיני הטהרה על-ידי פרה אדומה – דינים שנאמרו בשנה השנייה לשהות בני-ישראל במדבר, כדי ללמדם כיצד להיטהר לקראת הקרבת קרבן הפסח. בהמשך הפרשה מובאים אירועים מהשנה הארבעים לשהות במדבר: שילוח מרגלים לממלכת עוג, כיבוש ארצו של סיחון ועוד.
 
אמנם ידוע הכלל, כי "אין מוקדם ומאוחר בתורה". אולם בכל אופן, אם בוחרת התורה לכנס אל פרשה אחת אירועים מזמנים שונים, ודאי קיים ביניהם קשר תוכני כלשהו.
 
בענייננו, המכנה-המשותף הוא המצב הרוחני בו היו נתונים בני-ישראל בכל האירועים. הדינים הקשורים לפרה אדומה נאמרו לבני ישראל בעודם צדיקים, תקופה קצרה לפני שנכשלו בעוון המרגלים שהוציאו דיבה רעה על הארץ. וכך גם האירועים שמופיעים בהמשך הפרשה, התרחשו בעת שהיו בני-ישראל צדיקים – לאחר שכבר ריצו את העונש על חטא המרגלים והיו ראויים להיכנס לארץ.
 
במיוחד שילוח המרגלים לארץ עוג נועד להיות חוויה מתקנת לחטא המרגלים: להביא לכיבוש מהיר של הארץ, כמו שאכן היה בדעתם של בני-ישראל בעת שנאמרו להם דיני פרה אדומה.
 
כיבושן של ארצות סיחון ועוג ולאחר מכן ההתנחלות במקום על-ידי שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט מנשה, גם הכשירו את הקרקע לקראת הגשמת חזון ארץ ישראל השלמה. זו הייתה מעין פריצה מעבר לגבולות הארץ המקראיים והתקרבות אל ארצות קיני, קניזי קדמוני – חבלי-הארץ שמעבר לירדן, שהובטחו לאברהם אבינו ויינתנו לנו רק בגאולה.
 
(התוועדויות תש"נ כרך ג עמוד 398)