האופוריה חגגה באותם ימים. הממשלה דאז התפארה בהפסקת אש ושקט בגבולות, המודיעין הודיע שבוע לפני פרוץ הקרבות על סבירות נמוכה למלחמה, ואילו הרבי מה"מ, זה מספר חדשים, קורא לפעול עם ילדים בתורה, תפילה וצדקה כמ"ש: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם"
מלחמה אותה חזה הרבי וכדרכו הקדים רפואה למכה
בערב חג השבועות תשל"ג יצא הרבי בקריאה לדאוג לכך שבחופשת הקיץ יקבל כל ילד יהודי חינוך תורני. הוא תבע, ביקש והתחנן לפעול עם ילדים בכל דרך אפשרית: בלימוד תורה, בנתינת צדקה, הוספה בקייטנות ובמחנות קיץ, ריכוזם ליד הכותל המערבי בימי הסליחות ובעשרת ימי תשובה, רישומם לחינוך על טהרת הקודש ועוד. כל זה כדי שיפעלו להשבית אויב ומתנקם כלשון הפסוק בתהילים פרק ח': "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז...להשבית אויב ומתנקם". ערב ימי "בין המיצרים" פנה הרבי מה"מ במכתב לכל ילדי העולם וביקש להוסיף בתורה וצדקה בכדי להשבית גם את אותו אויב שהביאנו לבין המיצרים ועודו מתנקם בעמינו עד היום הזה. את הוראתו הדחופה ביום ח"י אלול לרכז ילדים בכותל המערבי לתורה תפילה וצדקה סיים במלים: "ועל ידי שיסיימו את השנה באופן כזה ישביתו אויב ומתנקם...ויבוטלו כל הענינים הבלתי רצויים...וכל הקטרוגים שיכולים להיות...וכמ"ש ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם...שיזרקו את השטן מבית דין של מעלה...".
ביום ו' תשרי ערך הרבי מה"מ סיום על מסכת חלה והאריך אודות שייכותם של חלקים ממצרים ומסוריה לארץ ישראל... למחרת עמד שעות ארוכות וחילק מטבעות - לנתינת צדקה - לאלפי ילדים יהודים שהובאו לבית מדרשו לפי בקשתו.
האופוריה חגגה בארץ באותם ימים. הממשלה דאז התפארה בהפסקת אש ושקט בגבולות. המודיעין הודיע שבוע לפני פרוץ הקרבות על סבירות נמוכה למלחמה ושוב נוכחו כולם שהרבי הינו נביא הצופה למרחוק ומנהיג הדואג לכלל ישראל באמת.
לאיזה אויב ומתנקם היתה הכוונה הוברר לכל באותו יום כיפור תשל"ד מעבר לכל ספק. כשהרבי עצמו רואיין לאחר היום הראשון לקרבות, ע"י העיתונאי גרשון יעקובסון ונשאל לתוצאות המלחמה הפנה אותו הרבי למכתב כללי שכתב לפני יום כיפור ובו הסביר שתפילתה של חנה בספר שמואל א' כוללת את כל המלחמות שיהיו לעם ישראל עד לביאת המשיח ויסתיימו בנצחון ישראל ושהעיקר אצל יהודי מאז ומעולם זו האיכות, דרך התורה, שהיא המגבירה את האור ומגרשת את החושך. אז גם הבינו את סגנון ברכתו בערב יום כיפור: "יהי רצון שהאיכות של עם ישראל תנצח את אויבי ישראל".
בהתוועדות שמחת תורה הסביר הרבי שבמלחמה זו נותן לנו הקב"ה לטעום מטעמם של ימות המשיח שאז עתידה ירושלים להתפשט עד דמשק. הרבי דיבר במרירות רבה על שלא כבשו את דמשק. בעיצומן של ההקפות בשמחת תורה אמר הרבי לשגריר ישראל בארה"ב שאילו כבשו את דמשק היו שוברים את הסורים, כופים עליהם שלום, מחסלים את מזימות הרוסים נגד ישראל ומשחררים את השבויים כשהסיבה שלא עשו זאת היא אותה הסיבה שהניאה את ישראל לא לפתוח במלחמה (אילו פתחנו ראשונים במערכה היינו מנצחים תוך 42 שעות - אמר הרבי): הפחד מה יאמרו הגויים.
ואכן ראש הממשלה לא הסתירה זאת ואמרה ללא בושה בטלויזיה האמריקאית ואחריה גם שר הבטחון - שבכוונה לא פתחו במלחמה כדי להראות לעולם שלא אנחנו התוקפנים. כה מזעזע: אלפי קורבנות צעירים נפלו בשביל "להראות לעולם"...
(דרך אגב - אמר הרבי - גם האמריקאים היו שמחים לו כבשנו את דמשק וזה שהם לחצו עלינו זה רק "מס שפתיים" כנגד הרוסים - אבל מצידם הם היו מעוניינים בחיסול החזית הזאת, לכן הם השהו את החלטת הפסקת האש - כדי לתת לנו אפשרות לחסל את דמשק ואת קהיר! ואמנם - אחר כך פורסם בפירוש שזו היתה כוונתם). לצד דברי הבקורת שנאמרו בכאב רב עורר הרבי על הנס הגדול שאירע, נס גדול עוד יותר מנסי מלחמת ששת הימים. הסורים והמצרים לאחר שפרצו את הקוים הישראלים, כשבדרך הטבע לא היה דבר שמנע בעדם להגיע לתל אביב ולטבריה, נעצרו לפתע במקומם "והמתינו" עד שישראל גייסה את המילואים וארגנה את הטנקים שלה. הודות לכך נמנעה השמדתם של מליוני יהודים - נס עצום! ומי פעל כל זאת? ה"עוללים ויונקים" הם שהשביתו אויב ומתנקם!
על יהודים שאכלו ביום כיפור אף שלא ידעו שתפרוץ מלחמה פסק הרבי שהם נחשבים לצדיקים גמורים שכן בכוחה של אותה אכילה הגנו על ארץ הקודש.
"מלחמת יום הכיפורים", הוסיף הרבי, "באה להעמידנו על המשמר שלא נחזיר שטחים (מה היה קורה אילו חלילה לא היו אלו בידנו), ולשבור את האשליה שטופחה לאחר מלחמת ששת הימים כאילו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. ראו בבירור שרק יד ה' עצרה הן את הסורים והן את המצרים לאחר תשעה ק"מ!.
(מומלץ לכל אחד לקרוא את הספר: "שלום שלום ואין שלום" של הרב וולפא, שם מובאים הדברים בהרחבה).
ה"מודיעין" השמימי - סיפורו של אפרים מול
אחד משלושה "אבו זקן" במלחמת יום הכיפורים...l כיצד נהיינו חתומים על זקן במצרים l מהיכן הגיע המידע המהימן שלא תהיה מלחמת גזים
המעשה ארע בזמן מלחמת יום הכיפורים. גדוד המילואים שבו שימשתי כחבלן חנה מול איסמעיליה בעברה השני של התעלה. יום אחד נודע כי מידע מודיעיני מהימן מצביע על תכנית מצרית לבצע התקפת גזים על כוחותינו. הוראת המטכ"ל הייתה שכל בעלי הזקנים חייבים לגלח את זקנם כדי שיוכלו להרכיב את ערכת המגן על פניהם כיאות בשעת הצורך. החיילים כבר התהלכו עם הערכה האישית קשורה למתניהם - מוכנה לשליפה מיידית. הרגשתי שזו גזירה נוראה, כאילו דורשים ממני לכרות איבר חשוב מהגוף. הלחצים הלכו וגברו, בפרט לאחר שמספר דתיים גלחו את זקנם ואף ניסו להשפיע עלי שזה פיקוח נפש ממש.
לפי הידיעות שנתקבלו ההתקפה הייתה קרובה מאוד.
לא יכולתי לציית לפקודה לגלח את זקני, רק המחשבה על כך הפכה לסיוט. החלטתי שעליי לשאול את הרבי האם בנסיבות אלו צריך לגלח את הזקן. שיתפתי את מפקד הפלוגה, שמעון ("קותי") יקותיאל, בלבטיי. הסברתי לו את חשיבות הזקן לחסידים ובקשתיו שיסכים לתשובה שאקבל מהרבי.
קותי - במאי טלוויזיה באזרחות - הסכים, לשמחתי ולשמחת שני חיילים נוספים, שלא רצו לוותר על הדרת פניהם בהכריזם:
"נעשה כל אשר יגיד הרבי של אפרים"
העברנו את השאלה על ידי קצין אחד שיצא לחופשה. כעבור יומיים, כשהגיע תור הפלוגה לשיחות טלפוניות עם המשפחה, סיפרה לי אשתי את תשובת הרבי:
המצרים לא יתקיפו בגזים ולא צריך לגעת בזקן!
כאשר דיווחתי למחרת לקותי ולשאר המפקדים על תשובת הרבי ועל הבטחתו החד משמעית שלא תהיה התקפת גזים הייתה התרגשות עצומה:
"איך הוא יכול לדעת? הוא לא קצין במודיעין!"...
"הרי כל דיווחי המודיעין מצביעים בוודאות על התקפת גזים צפויה?!"...
"...זאת אחריות עצומה להגיד כזה דבר... נוגע לחיי אנוש!"...
"מה?! הוא נביא?"...
"אכן הרבי הוא נביא" - עניתי חד משמעית - "ואם הוא אומר שהמצרים לא יתקיפו הרי כך בדיוק יהיה!"
עמדנו באוהל המפקדה, לידי עמדו שני חבריי המזוקנים וציפינו לתשובה. קותי, שדאג לפני כל יציאה לסיור שאגיד תפילת הדרך בקול רם ושכל חייל על הנגמ"ש שלו יענה "אמן", שתק מספר שניות ואז אמר:
"אוקיי, אתם יכולים להשאיר את הזקנים אבל אני צריך 'כיסוי': תחתמו לי שמטעמי דת אתם מסרבים להתגלח וסגרנו עניין"...
אם מישהו מכם, קוראים נכבדים, שמע על איזושהי התקפת גזים במלחמת יום הכיפורים הוא מוזמן לכתוב לי...
