אַהֲרֹן מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁבְּכָל דָּבָר טוֹב שֶׁנַּעֲשֶׂה, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִרְצוֹת לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים. אֵין דָּבָר כָּזֶה "יִסְתַּדְּרוּ בִּלְעָדַי", כָּל עוֹד לֹא הִגִּיעָה הַגְּאֻלָּה, אוֹת הוּא שֶׁגַּם לָנוּ נוֹתַר מַה לַּעֲשׂוֹת.
הַמִּשְׂרָד הַקָּטָן, שֶׁשָּׁכַן בְּמַעֲמַקֵּי הַמִּקְלָט הַשְּׁכוּנָתִי, הָיָה אָפוּף בְּאֵדֵי הִתְיַעֲצוּת קַדַּחְתָּנִיִּים.
עַל הַפֶּרֶק עָמַד תִּכְנוּנוֹ שֶׁל פְּרוֹיֶקְט הַחֶסֶד הַגָּדוֹל "מִיָּד לְיָד", אוֹתוֹ מְאַרְגְּנִים בַּסְּנִיף הַמְּקוֹמִי. בְּחֹדֶשׁ הַפְּרוֹיֶקְט מְאַרְגְּנִים בַּסְּנִיף סַלֵּי מָזוֹן לְנִזְקָקִים, שׁוֹלְחִים תְּמִיכָה לְמִשְׁפְּחוֹת חוֹלִים, עוֹרְכִים יְמֵי חֲוָיָה לִילָדִים חוֹלִים וּמְסִבּוֹת בְּבָתֵּי קְשִׁישִׁים.
הֵדֵי הַדִּיּוּן פָּרְצוּ אֶת גְּבוּלוֹת הַמִּקְלָט וְהִגִּיעוּ הַיְשֵׁר לְאָזְנָיו שֶׁל עַמִּי שֶׁצָּעַד בַּדֶּרֶךְ לְבֵיתוֹ. רֶגַע, גַּם הוּא פָּעִיל מֶרְכָּזִי בַּסְּנִיף. הוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת חֵלֶק מֵהָרַעְיוֹן הַהוֹלֵךְ וְנִרְקָם.
עַמִּי נִכְנַס אֶל הַמִּקְלָט, אֲחוּז הִתְרַגְּשׁוּת. "יֵשׁ לִי רַעְיוֹן מְצֻיָּן לַמִּמּוּן," קָרָא בְּהִתְלַהֲבוּת. "אֲנִי יָכוֹל גַּם לְגַיֵּס מִתְנַדְּבִים!"
"זֶה בְּסֵדֶר, עַמִּי. אֲנַחְנוּ מִסְתַּדְּרִים לְבַד. מִמּוּן כְּבָר הִשַּׂגְנוּ, וְגַם מִתְנַדְּבִים. וּבִתְחוּמִים אֲחֵרִים, אֲנַחְנוּ דַּי מְכֻסִּים... אֲבָל בְּכָל מִקְרֶה, תּוֹדָה עַל הָרָצוֹן הַטּוֹב. זֶה בֶּטַח יֵחָשֵׁב לְךָ כְּאִלּוּ הָיִיתָ שֻׁתָּף לַמַּאֲמָץ..."
פָּגוּעַ עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ יָצָא עַמִּי מֵהַמִּקְלָט. הוּא סֵרֵב לְהַשְׁלִים עִם הָעֻבְדָּה שֶׁפְּרוֹיֶקְט כֹּה חָשׁוּב וְאַדִּיר, יֵצֵא לַפֹּעַל מִבְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ יָד בָּעִנְיָן.
* * *
בַּפָּרָשָׁה מְסַפֵּר לָנוּ רַשִּׁ"י שֶׁאַהֲרֹן הַכֹּהֵן הִצְטַעֵר עַל כָּךְ שֶׁלֹּא הִשְׁתַּתֵּף בַּחֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן עִם נְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים. שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים הִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת מְיֻחָדִים לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אַךְ אַהֲרֹן וְשִׁבְטוֹ לֹא נָטְלוּ חֵלֶק. כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ, חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. "זְכוּתְךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם," נִחֵם אוֹתוֹ ה', "שֶׁנִּתְּנָה לְךָ מִצְוַת הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה."
שִׂימוּ לֵב. אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁעוֹסֵק בְּכָל יוֹם בַּעֲבוֹדוֹת קֹדֶשׁ בַּמִּשְׁכָּן, כּוֹאֵב עַל כָּךְ שֶׁלֹּא נִתְּנָה לוֹ הַזְּכוּת לְהִשְׁתַּתֵּף בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. מַפְרִיעַ לוֹ שֶׁיְּהוּדִים עוֹסְקִים בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְלוֹ אֵין אֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת שֻׁתָּף.
אַהֲרֹן מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁבְּכָל דָּבָר טוֹב שֶׁנַּעֲשֶׂה, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִרְצוֹת לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים. אֵין דָּבָר כָּזֶה "יִסְתַּדְּרוּ בִּלְעָדַי", כָּל עוֹד לֹא הִגִּיעָה הַגְּאֻלָּה, אוֹת הוּא שֶׁגַּם לָנוּ נוֹתַר מַה לַּעֲשׂוֹת.
(ע"פ סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 478)