הָעֲלָטָה שֶׁהִשְׂתָּרְרָה לְפֶתַע, הִקְפִּיאָה אֶת לִבּוֹת הַנּוֹכְחִים הַצְּעִירִים. שַׁאֲגוֹת "אִמָּא'לֶה" וְ"אֵיזֶה פַּחַד" יָצְרוּ הִיסְטֶרְיָה מֻשְׁלֶמֶת.

"רוֹצִים לִרְאוֹת אֵיךְ הָאוֹר נִדְלָק בְּרֶגַע אֶחָד?" שָׁאַל יִגְאָל, וְקִבֵּל הַסְכָּמָה צַעֲקָנִית מִקִּיר לְקִיר. "שֶׁקֶט," הִסָּה אוֹתָם יִגְאָל, "אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְרַכֵּז וְלִלְחֹשׁ אֶת מִלַּת הַקֶּסֶם שֶׁלִּי."
 

הַיְלָדִים הִשְׁתַּתְּקוּ מִיָּד. יִגְאָל פָּלַט הִמְהוּם חֲסַר פֵּשֶׁר, וְרֶגַע לְאַחֲרָיו שָׁב הָאוֹר וְדָלַק בַּחֶדֶר. אֲוִירַת מִסְתּוֹרִין חִשְׁמְלָה אֶת הַפְּעוֹטִים, וְיִגְאָל, בְּחִיּוּךְ מְנַצְּחִים מָלֵא עֲנָוָה, סָחַט כַּמָּה מַבְּטֵי הַעֲרָצָה נוֹסָפִים.
 

נִתָּן הָיָה לִמְצֹא הֶסְבֵּר פָּשׁוּט לְתוֹפַעַת הַקֶּסֶם. גַּבּוֹ שֶׁל יִגְאָל שֶׁהָיָה שָׁעוּן עַל מֶתֶג הַחַשְׁמַל, הִתְיַשֵּׁר וְהֵרִים אֶת הַמֶּתֶג שֶׁהִדְלִיק אֶת הָאוֹר. אֲבָל אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת יִגְאָל, הוּא יִתְעַקֵּשׁ שֶׁמִּלַּת הַקֶּסֶם הִיא זוֹ שֶׁהִדְלִיקָה אֶת הָאוֹר. הַגַּב שֶׁלּוֹ רַק עָזַר קְצָת.
 

מִלַּת הַקֶּסֶם עוֹזֶרֶת לְיִגְאָל בְּכָל תְּחוּמֵי הַחַיִּים. הִיא מַצִּילָה אוֹתוֹ מִתְּאוּנוֹת אוֹפַנַּיִם נוֹרָאִיּוֹת (כְּשֶׁהוּא מֵסִיט אֶת כִּידוֹן הָאוֹפַנַּיִם הַצִּדָּה בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן), מוֹצֵאת עֲבוּרוֹ דְּבָרִים אֲבוּדִים (כְּשֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ אוֹתָם בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הֵם נִמְצָאִים), מַשִּׂיגָה לוֹ פְּטוֹר מִשִּׁעוּרֵי בַּיִת (כְּשֶׁיֵּשׁ מוֹרֶה מַחְלִיף), וּמְחַלֶּצֶת אוֹתוֹ מִמַּצְּבֵי בִּישׁ בִּלְתִּי נְעִימִים (בְּעִקָּר כַּאֲשֶׁר הַדְּמָעוֹת מִתְפָּרְצוֹת לוֹ וְלֹא נוֹתָר אֶלָּא לְוַתֵּר לוֹ מֵרֹב רַחֲמִים).
 

עַד לְרֶגַע זֶה מְשֻׁכְנָע יִגְאָל שֶׁמִּלַּת הַקֶּסֶם בֶּאֱמֶת פּוֹעֶלֶת. נָכוֹן, בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים נוֹסָפִים בִּשְׁבִיל לַעֲזֹר לָהּ. אֲבָל הוּא רַק עוֹזֵר. הִיא זוֹ שֶׁעוֹשָׂה אֶת רֹב הָעֲבוֹדָה.
 

אֲנַחְנוּ לֹא יִגְאָל, וְאֲנַחְנוּ לֹא מַאֲמִינִים בְּמִלּוֹת קֶסֶם. יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי וְהַרְבֵּה יוֹתֵר חָזָק. יֵשׁ לָנוּ אוֹת. לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לִקְנוֹת אוֹת בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה שֶׁל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, וּבְכָךְ לְחַזֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם הַתּוֹרָה.
 

אֶת הָאוֹת הַמְדֻיֶּקֶת שֶׁעָלְתָה בְּגוֹרַלְכֶם סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁלֹּא תֵדְעוּ. מַה שֶּׁכֵּן, אַתֶּם יְכוֹלִים לִהְיוֹת בְּטוּחִים שֶׁבִּזְכוּתָהּ יִהְיֶה לָכֶם קַל יוֹתֵר לְקַיֵּם אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, בְּמַעֲשֶׂה, בְּדִבּוּר וּבְמַחְשָׁבָה.
 

אָנוּ מַגִּיעִים כָּעֵת מֵחַג מַתַּן תּוֹרָה, בָּהּ קִבַּלְנוּ מֵחָדָשׁ אֶת הַתּוֹרָה. הָבָה נְוַדֵּא שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתֵנוּ אוֹת בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, וְנִשְׁתַּדֵּל לִרְשֹׁם כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר חֲבֵרִים לְסֵפֶר הַתּוֹרָה שֶׁל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל. כָּךְ נֵדַע שֶׁיֵּשׁ אוֹת אַחַת, חֲזָקָה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ (זוֹ לֹא מִלַּת קֶסֶם!) שֶׁקּוֹשֶׁרֶת אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ לְעוֹלְמֵי עַד. 
 

 (ע"פ שִׂיחַת י' סִיוָן תשמ"ב)