במשך שנים רבות מדי היו ביולוגים שסברו כי בגופנו ישנם אברים חסרי תועלת. הם טענו כי אלו שאריות מנוונות של "עבר קופי" – הגדרה שהומצאה על-ידי הוזי האבולוציה.
 
צריך יותר ממידה בינונית של גאווה וטיפשות גם יחד בכדי לעמוד מול המכונה המופלאה של גוף האדם (ובעצם אפילו למול תא יחיד, או אפילו מול מולקולת חלבון אחת) ולא להיוותר נדהמים מהמורכבות, הסדר הפנטסטי, הדיוק, ובקיצור: מהחכמה העצומה המתבטאת במבנים הביולוגיים גם הפשוטים ביותר. לומר, שדברים אלו התהוו באקראי – זהו טרוף מדעי אמתי.
 
למרבה השמחה, ככל שהמדע מתקדם, הוא הולך ופורק מעליו השערות בדיוניות חסרות ביסוס, גם כאלה שנחשבו משום מה לאמיתות מוחלטות. רבות מבועות-הסבון המדעיות בשטח האבולוציה, מתפקעות. שטח סרק, חסר כל ביסוס מדעי אמתי, ומנוגד לשכל הישר ולהיגיון בסיסי, שירשנו מהמדע של המאה התשע עשרה.
 
והרי מספר דוגמאות, אחדות מני רבות: התוספתן, נחשב עד לא מזמן לשארית מעי מיותרת ששרדה כביכול מזמן אחר, הולך ומתברר כשימושי מאד. הוא משמש כמקלט לחיידקים ה"טובים" החיוניים לעיכול תקין. בזמן בו חיידקי המעיים מתים כתוצאה ממחלה או השתלטות חיידק אלים, משמש התוספתן מעיין "מקלט" ממנו יתפשטו אחר-כך החיידקים החיוניים ויתפסו שוב את מקומם.
 
עצם הזנב איננה "זנבית" כלל וגם איננה שריד "קופי". היא משמשת כנקודת חיבור ועיגון של מספר שרירים חיוניים באגן, ומאפשרת לנו תנועה זקופה. כך גם האצבע הקטנה שבכף הרגל. היא לא נועדה להיאחזות והתנדנדות הפוך על העץ... אלא מסייעת בשמירה על שיווי משקל ובהעברת עצמת החבטה לכל כף הרגל כאשר אנו רצים, ועוד ועוד.
 
מהפך דומה מתרחש היום ביחס לאמונה בקדוש-ברוך-הוא. עד לא מזמן היו שטענו בעקשנות כי האמונה היא פתרון שהומצא כדי לטייח שאלות שאין להם פתרון לוגי. הם היו בטוחים כי האמונה תעלם בד בבד עם התפתחות המדע, שבוודאי יספק תשובות ופתרונות לכל השאלות והבעיות.
 
אך המציאות טופחת על פניהם. המדע האולטרא-מודרני מעורר יותר ויותר שאלות. ככל שהוא מתפתח, הולכת וגוברת ההכרה כי אנו הולכים ומתרחקים מהבנה כוללת, משום שהבריאה היא הרבה יותר פנטסטית משהיה נדמה לנו בעבר, כאשר היה לנו מדע קטן וגאווה גדולה. תנועת הענווה המדעית והחזרה לאמונה אמתית מתחזקת ככל שיש לנו יותר נתונים מדעיים אמתיים.
 
וזו עוד הוכחה כי אנו קרובים להכרה אוניברסאלית אבסולוטית בקיומו של הבורא – מה שיקרה עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, תכף ומיד ממש.