בראש חודש סיוון הגיעו בני ישראל להר סיני והחלו להתכונן לקבלת התורה. כאשר מספרת על כך התורה, היא מתארת את העם בלשון יחיד: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ומסבירים חז"ל, כי זהו רמז לכך, שלעומת החניות הקודמות מאז יציאת  מצרים שהיו מתוך מחלוקות – בחניה הזו היו בני-ישראל "כאיש אחד בלב אחד".
 
אמנם גם בעת יציאת-מצרים הייתה בעם ישראל אחדות. אולם האחדות של ראש-חודש סיוון הייתה הרבה יותר מיוחדת – משום שהיא באה לאחר שכבר התגלעו מחלוקות. כאשר מצליחים להתאחד למרות שכבר טעמו טעם של מחלוקות ומריבות, זו אחדות הרבה יותר איכותית ואמתית. והאחדות הזו שימשה הכנה מעולה לקבלת התורה.
 
ההבדל בין שני סוגי האחדות מרומז גם במספריהם התורניים של החודשים ניסן וסיוון – החודש הראשון והחודש השלישי. ראשון רומז למציאות אחת ויחידה שאין שנייה לה. בדומה לאחדות שהייתה בין בני ישראל בחודש הראשון, בעת יציאת מצרים, כאשר ראו את עצמם עם אחד וטרם נוכחו להבחין כי עשויות להיות ביניהם דעות חלוקות.
 
שלישי רומז לכך שלמרות שקיימות שתי מציאויות שונות – ישנה מציאות שלישית המאחדת ביניהן. כמו האחדות שהייתה בעם ישראל בחודש השלישי, כאשר "באו מדבר סיני", שהוכיחה כי למרות שקיימות דעות שונות – ניתן להגיע לשלום ואחדות.
 
בימים אלה, ימי ההכנה לקבלת התורה, ניתן לנו מידי שנה כוח להתעלות מעל הבדלים ולהתאחד. האחדות היא כלי נפלא לקבלת כל ברכות שמים, ובראשן – הברכה העיקרית לה אנו מצפים, ברכת הגאולה השלמה.