בתחילת פרשת-השבוע נאמר: "אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותי תשמרו". ומסביר רש"י, כי כוונת המילים "בחוקותיי תלכו" היא "שתהיו עמלים בתורה". כלומר: תעמלו בלימוד התורה, לא רק כדי לדעת כיצד לשמור את המצוות, אלא לשם הלימוד עצמו, לשם העיסוק בחכמת-השם.
 
כיצד רמוז הדבר במילה "בחוקותיי"? – התשובה נמצאת במשמעותה של המילה 'חקיקה'. בלשון-הקודש, יש למילה זו שתי משמעויות: חקיקת חוקים וחקיקה באבן. ייחודיותה של החקיקה באבן על פני כתיבה בדיו היא בכך, שהאותיות החקוקות אינן חומר נוסף על הדבר שבו הן מוטבעות. אותיות כתובות בדיו הנן מציאות הנוספת אל הנייר או הקלף (אף כי הן מתחברות אליו היטב, אבל עדיין אלו שתי מציאויות שהתחברו), אך אותיות חקוקות הנן חלק בלתי נפרד מלוח האבן.
 
זהו אפוא הרעיון של העמל בתורה: ללמוד תורה לא רק כדי לדעת כיצד לקיים את המצוות, אלא להתמסר אל התורה ולימודה כך שהתורה ולומדה יתמזגו ויתאחדו. שיהיו לא רק שתי ישויות מחוברות, אלא כביכול ישות אחת ממש. עד כדי כך, שהלימוד ייהנה גם את הגוף הגשמי וייתן בו את אותותיו.
 
כאשר מגיע אדם להתמזגות עמוקה כזו עם התורה, יש לכך השפעה גם מעבר לגופו: מובטח לו שפע כלכלי, שלום ושלווה.
 
לאחר ביאת המשיח, תיחקק קדושת התורה באופן של קבע בתוך תוכי הבריאה ונגיע לשיאה של ההתמזגות עם התורה. ולכן אז ישררו שפע ורווחה אמתיים בכל התחומים והמובנים.