השבוע קוראים בתורה שתי פרשיות יחד: "אחרי-מות" ו"קדושים". המילים "אחרי-מות" מתייחסות למיתתם הטראגית של שני בני אהרון – הצדיקים נדב ואביהוא. תורת החסידות מסבירה, כי המיתה נבעה מהתעלות רוחנית עצומה של האחים. גופיהם הגשמיים לא הצליחו לעמוד במעלות הרוחניות הנשגבות שאליהן הגיעו ולכן פרחו נשמותיהם ועלו למעלה.
 
המילה "קדושים" היא חלק מהציווי "קדושים תהיו", שמורה לנהוג בקדושה יתירה ולפרוש מתענוגות גשמיים מיותרים.
 
בפשטות, פונה פרשת "אחרי-מות" לצדיקים, כאלה שמסוגלים לחקות את נדב ואביהוא ומזהירה אותם לא ללכת בעקבותיהם. אנשים רגילים לא זקוקים לאזהרה כזו, כי ממילא אין באפשרותם לנסוק למדרגות רוחניות כה מרוממות. פרשת "קדושים", לעומת-זאת, פונה לכאורה לבעלי-תשובה. כלומר: אנשים רגילים, שמסוגלים להימשך אחרי תענוגות גשמיים ולהיכשל בחטאים ולכן זקוקים לשוב בתשובה. צדיקים לא זקוקים להוראה "קדושים תהיו", כי ממילא לא מדברים אליהם תענוגות גשמיים.
 
העובדה ששתי הפרשיות נקראות יחד מלמדת, כי הדבר הרצוי הוא לחבר יחד את הצדיקים מ"אחרי-מות" עם בעלי-התשובה מ"קדושים תהיו". הצדיקים צריכים לחבור ליהודים אחרים, ששקועים בתענוגות הגשמיים ולגרום להם להפוך לבעלי-תשובה – וכך המעלה המיוחדת של בעלי-תשובה תיזקף גם לזכותם ותהיינה בהם שתי המעלות גם יחד.
 
זהו אחד מן הפירושים במאמר חז"ל (בתרגום מארמית), "משיח בא להשיב את הצדיקים בתשובה": המשיח יבוא על-ידי שגם לצדיקים תהיה מעלת התשובה.