"לָמָּה לֹא אוֹהֲבִים אוֹתִי בַּכִּתָּה?" כִּמְעַט בָּכָה יוֹאֵל מוּל פָּנָיו הַקַּשּׁוּבוֹת שֶׁל הַמּוֹרֶה. הַמּוֹרֶה הִבִּיט בּוֹ בְּמַבָּטוֹ הַחַם וְהַמֵּבִין, וְשָׁאַל בְּרֹךְ: "אַתָּה יֶלֶד נִפְלָא, יוֹאֵל. הַשְּׁאֵלָה אִם אַתָּה בֶּאֱמֶת רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה, אֲפִלּוּ שֶׁהִיא קְצָת תִּכְאַב לְךָ"... יוֹאֵל הִבִּיט בַּמּוֹרֶה כְּשֶׁנִּיצוֹץ פָּגוּעַ בְּעֵינָיו, אַךְ מִיָּד הִתְעַשֵּׁת. "כֵּן", הִכְרִיז בְּתֹקֶף "אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת". הַמּוֹרֶה חָשַׁב מְמֻשָּׁכוֹת וְאָז הִפְטִיר: "אוֹקֵי, נְדַבֵּר בַּהַפְסָקָה הַבָּאָה".

יוֹאֵל יָצָא מֻפְתָּע מֵחֲדַר הַמּוֹרִים, וְנִכְנַס לַשִּׁעוּר הַבָּא מְהֻרְהָר עַל דִּבּוּרָיו הַלֹּא רְגִילִים שֶׁל הַמּוֹרֶה שֶׁלּוֹ.

"לִקְרַאת בִּקּוּר מְפַקְּחִים שֶׁיִּתְקַיֵּם בְּבֵית הַסֵּפֶר", הִכְרִיז הַמּוֹרֶה בַּשִּׁעוּר הַבָּא "יִבָּחֵר יֶלֶד אֶחָד מִכָּל שִׁכְבָה שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַגֵּן עַל כְּלִי, לַתִּזְמֹרֶת הַבֵּית סִפְרִית". יוֹאֵל הֵרִים אֶת אֶצְבָּעוֹ בְּבִטָּחוֹן: "אֲנִי הַנָּצִיג מֵהַשִּׁכְבָה שֶׁלָּנוּ", הוּא הִצְהִיר "אַף אֶחָד בְּבֵית הַסֵּפֶר לֹא מֵיטִיב לְנַגֵּן כָּמוֹנִי עַל כִּנּוֹר". מַבְּטֵיהֶם הָעוֹיְנִים מַשֶּׁהוּ שֶׁל חֲבֵרָיו דָּקְרוּ אוֹתוֹ, וְהַמּוֹרֶה הִבִּיט בּוֹ מְמֻשָּׁכוֹת. "טוֹב, נָדוּן בְּסוּגְיָה זוֹ בְּפַעַם אַחֶרֶת", סִכֵּם. "כָּל יֶלֶד שֶׁמְּעֻנְיָן יַעֲבִיר אֵלַי פֶּתֶק עִם שְׁמוֹת הַכֵּלִים עֲלֵיהֶם הוּא מְנַגֵּן".

"אַתָּה מֵבִין, יוֹאֵל?" הִסְבִּיר לוֹ הַמּוֹרֶה כְּשֶׁיָּשְׁבוּ יַחַד בַּהַפְסָקָה הַבָּאָה. "אַתָּה יֶלֶד מֻכְשָׁר, מְצַיֵּר נֶהְדָּר, מְנַגֵּן בְּצוּרָה יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל, מַצְלִיחַ בַּלִּמּוּדִים, אֲבָל תִּזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ גַּם א' קְטַנָּה..."

יוֹאֵל הִבִּיט בַּמּוֹרֶה בִּפְלִיאָה, וְהַמּוֹרֶה הֶרְאָה לוֹ אֶת הַמִּלָּה "וַיִּקְרָא" בַּחֻמָּשׁ. "אַתָּה שָׂם לֵב שֶׁהָאוֹת א' כָּאן קְטַנָּה?" יוֹאֵל הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ, הָאוֹת א' הָיְתָה קְטַנָּה יוֹתֵר מִכָּל הָאוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹרֶה הִסְבִּיר: "הַתּוֹרָה רוֹצָה לִרְמֹז לָנוּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ יָדַע אֶת תְּכוּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת, אַךְ עִם זֹאת הָיָה עָנָו מְאוֹד וְחָשַׁב שֶׁאִלּוּ הָיוּ נוֹתְנִים אֶת תְּכוּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת לְמִישֶׁהוּ אַחֵר – הוּא הָיָה מְנַצְּלָן טוֹב יוֹתֵר. תָּמִיד לִבּוֹ הָיָה שָׁפָל".

יוֹאֵל טָמַן אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין כַּפּוֹת יָדָיו, וּלְאַחַר דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת הִזְדַּקֵּף וְאָמַר בְּהֶחְלֵטִיּוּת: "אֲנִי מֵבִין, הַמּוֹרֶה, וּכְצַעַד רִאשׁוֹן לִהְיוֹת פָּחוֹת גֵּאֶה - אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַגִּישׁ מֻעֳמָדוּת לַתִּזְמֹרֶת הַבֵּית סִפְרִית". הַמּוֹרֶה טָפַח עַל שִׁכְמוֹ "אֲבָל יוֹאֵל... כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כְּתוּבָה בְּאוֹתִיּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת! לֵךְ עַל הַדֶּרֶךְ הַבֵּינוֹנִית, דֶּרֶךְ הָאֶמְצַע, תֵּדַע אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתֶיךָ וּמַעֲלוֹתֶיךָ, אַךְ עִם זֹאת - אַל תִּתְגָּאֶה. תִּלְמַד מֵהָ'א' הַקְּטַנָּה אֶת מִדָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה - הָעֲנָוָה.