אמנם אנו בני-אדם מוגבלים וכשלעצמנו אין אנו מסוגלים לפעול גילויים רוחניים אין-סופיים, מכל מקום מעוניין הקדוש-ברוך-הוא שאנו נעשה את המרב מבחינתנו, ואז הוא יעניק לנו כמתנה על כך את הגילויים הנעלים מאתנו.
בסיומה של פרשת "צו", פרשת השבוע שעבר, מספרת ה תורה על "שבעת ימי המילואים" של חנוכת המשכן. כהמשך לכך, פותחת פרשת השבוע בתיאור היום שלמחרת ימי המילואים – היום ה"שמיני". במה קשור יום זה לקודמיו כדי שייקרא שמיני להם?
השאלה מתחזקת לאור משמעותם של המספרים שבע ושמונה. המספר שבע מסמל את המחזוריות הטבעית של הבריאה. השם ברא את העולם בשישה ימי-מעשה, ויום השבת – השביעי – חתם אותם. המספר שמונה, לעומת זאת, מסמל את מה שמעבר למחזוריות של הטבע. את האור האלוקי האין-סופי שלמעלה מגדרי הבריאה. ואכן מתארת התורה כי ביום ה"שמיני" הייתה התגלות אור כזה – "כי היום השם נראה אליכם". מדוע אם כן נחשב יום כזה כהמשך לשבעה הימים שלפניו?
הדבר יובן בדומה למבואר, שהגילויים העל-טבעיים שיהיו בימות המשיח תלויים במעשינו. אמנם אנו בני-אדם מוגבלים וכשלעצמנו אין אנו מסוגלים לפעול גילויים רוחניים אין-סופיים, מכל מקום מעוניין הקדוש-ברוך-הוא שאנו נעשה את המרב מבחינתנו, ואז הוא יעניק לנו כמתנה על כך את הגילויים הנעלים מאתנו.
וכך גם יש לראות את היחס בין שבעת ימי המילואים לבין היום השמיני: היום השמיני אכן נעלה לאין-ערוך משבעת הימים שלפניו. אך האפשרות לזכות בגילויים שבו ניתנה רק משום שבשבעת ימי המילואים השלימו בני-ישראל את מה שביכולתם לפעול בעצמם. לכן הוא נקרא "שמיני" והמשך להם.
(ליקוטי שיחות כרך ג עמוד 379)
