בְּכָל יְהוּדִי קַיֶּמֶת נְקֻדָּה הַיְּהוּדִית שֶׁבּוֹ, שֶׁאֵינָהּ מְאַבֶּדֶת אֶת טָהֳרָתָהּ לְעוֹלָם. עַל אַף שֶׁקַּיָּמִים נִסְיוֹנוֹת שֶׁעֲלוּלִים לְהַפְרִיעַ בַּעֲבוֹדַת-ה', כְּמוֹ לְמָשָׁל פִּתּוּיֵי הָעֹשֶׁר אוֹ קְשָׁיֵי הָעֹנִי. אֲבָל כָּל זֶה הוּא רַק בְּחִיצוֹנִיּוּת. בִּפְנִימִיּוּתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, בְּעֶצֶם נִשְׁמָתוֹ, הוּא נִשְׁאַר קָשׁוּר עִם ה'.
לוּאִי, הַנָּסִיךְ הַמְפֻנָּק, שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ הַמְפֹאֶרֶת וּפָנָיו הַצְּעִירוֹת בּוֹעֲרוֹת מֵחֹם. "אַבָּא, אַבָּא", הוּא מִלְמֵל מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ. הַמְשָׁרְתִים שֶׁכִּרְכְּרוּ סְבִיבוֹ פָּנוּ אֶל טְרַקְלִין הַמֶּלֶךְ: "הוֹד מַעֲלָתוֹ, הַנָּסִיךְ הַחוֹלֶה מְבַקֵּשׁ לִקְרֹא אֶת אָבִיו". הַמֶּלֶךְ הִבִּיט בָּהֶם בְּעֵינָיו הַטּוֹבוֹת: "תּוֹדָה עַל הַטִּפּוּל הַמָּסוּר בִּבְנִי, אֶגַּשׁ אֵלָיו כָּעֵת".
הוּא הִתְיַשֵּׁב בַּלָּאט עַל קְצֵה מִטַּת בְּנוֹ, כְּשֶׁאַחַד הַמְשָׁרְתִים תּוֹפֵס בִּקְצֵה גְּלִימָתוֹ שֶׁנָּגְעָה בָּרִצְפָּה. הַמֶּלֶךְ סִמֵּן לוֹ וּלְכֻלָּם לָצֵאת מֵהַחֶדֶר, וְלִטֵּף בְּרַכּוּת אֶת שְׂעָרוֹ הַזָּהֹב שֶׁל בְּנוֹ. "אֲנִי מַאֲמִין, לוּאִי, שֶׁחֹלִי הַגּוּף מַגִּיעַ מֵהַנֶּפֶשׁ. אָנָּא, שַׁתֵּף אוֹתִי מַה מַּטְרִיד אוֹתְךָ".
לוּאִי הִבִּיטבְּאָבִיו, הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם וְהַנַּעֲרָץ. "קָשֶׁה לִי, אַבָּא. תָּמִיד הָיִיתִי רָגִיל לְהַצְלִיחַ בְּכָל הַתַּרְגִּילִים וְלִהְיוֹת רִאשׁוֹן בְּכָל מְשִׂימָה. אַךְ לָאַחֲרוֹנָה הַמּוֹרִים וְהַמְאַמְּנִים הַשּׁוֹנִים הֶעֱלוּ אֶת רָמַת הַדְּרִישׁוֹת. הֵם טוֹעֲנִים שֶׁאֲנִי מְסֻגָּל לְיוֹתֵר, וּפִתְאוֹם אֲנִי נוֹחֵל אַכְזָבוֹת אַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה. הַתַּרְגִּיל הָאַחֲרוֹן הִפִּיל אוֹתִי לְגַמְרֵי. אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי סְתָם..." קוֹלוֹ גָּוַע, וְאָבִיו הִבִּיט בּוֹ בְּמַבָּט מִשְׁתַּתֵּף:
"לוּאִי, יַלְדִּי הַיָּקָר. אֶת רָמַת הַלִּמּוּדִים וְהַתִּרְגּוּל הֶעֱלוּ, כֵּיוָן שֶׁמַּאֲמִינִים בַּכֹּחַ וּבַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁלְּךָ. אַךְ זְכֹר, אַתָּה תָּמִיד נָסִיךְ. הַהַצְלָחָה אוֹ אִי הַהַצְלָחָה שֶׁלְּךָ לֹא מַעֲלָה וְלֹא מוֹרִידָה מֵהַמְּצִיאוּת הַזּוֹ!" הוּא שָׂם אֶת יָדוֹ הַחֲסוֹנָה עַל הַמֵּצַח הַלּוֹהֶטֶת, "אֶת זֶה, שׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל לָקַחַת מִמְּךָ, אַתָּה נָסִיךְ!".
בְּכָל יְהוּדִי קַיֶּמֶת נְקֻדָּה הַיְּהוּדִית שֶׁבּוֹ, שֶׁאֵינָהּ מְאַבֶּדֶת אֶת טָהֳרָתָהּ לְעוֹלָם. עַל אַף שֶׁקַּיָּמִים נִסְיוֹנוֹת שֶׁעֲלוּלִים לְהַפְרִיעַ בַּעֲבוֹדַת-ה', כְּמוֹ לְמָשָׁל פִּתּוּיֵי הָעֹשֶׁר אוֹ קְשָׁיֵי הָעֹנִי. אֲבָל כָּל זֶה הוּא רַק בְּחִיצוֹנִיּוּת. בִּפְנִימִיּוּתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, בְּעֶצֶם נִשְׁמָתוֹ, הוּא נִשְׁאַר קָשׁוּר עִם ה'.
(מְעֻבָּד עַל-פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת כֶּרֶךְ ג, עַמּוּד 910)