הַנּוֹסְעִים הִבִּיטוּ בּוֹ בְּהַעֲרָצָה, כְּשֶׁפָּסַע לְאִטּוֹ עִם מַדֵּי הַטַּיָּס הַבּוֹהֲקִים. הוּא נִכְנַס לְתָא הַטַּיָּס וְהִתְרַוֵּחַ בְּנוֹחוּת עַל הַכִּסֵּא, מְחַכֶּה לְאוֹת מֵרֹאשׁ הַדַּיָּלִים שֶׁכָּל הַנּוֹסְעִים מוּכָנִים וְנִתָּן לְהַמְרִיא.

כְּשֶׁאַלְבֶּרְט, טַיַּס הַמִּשְׁנֶה, סִמֵּן לוֹ שֶׁאֶפְשָׁר לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, דְּיֶאגוֹ הִתְיַשֵּׁב מוּל הַמָּסָךְ שֶׁלְּפָנָיו, מְרֻכָּז בַּכַּפְתּוֹרִים שֶׁמּוּלוֹ. הַמָּטוֹס הִמְרִיא לְאִטּוֹ, וְאַלְבֶּרְט הִתְרַוֵּחַ לְיָדוֹ. "אַתָּה טַיָּס חָדָשׁ וְצָעִיר, הַיּוֹם טַיָּסִים לֹא צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת כְּלוּם... רַק לִלְחֹץ עַל כַּפְתּוֹרִים. פַּעַם הַהֶגֶה הָיָה בַּיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ".

דְּיֶאגוֹ הֵרִים אֶת עֵינָיו מֵהַמָּסָךְ, וְאַלְבֶּרְט הִמְשִׁיךְ לְלַהֵג: "אֲנִי מַמָּשׁ לֹא סוֹמֵךְ עַל הַמַּעֲרֶכֶת הַמְמֻחְשֶׁבֶת הַזֹּאת, כְּמוֹ כָּל הַטַּיָּסִים הַפְּתָיִים. יָשַׁבְתִּי וְלָמַדְתִּי אֶת כָּל הַמַּעֲרֶכֶת, וְכֵיצַד עוֹבֵד כָּל כַּפְתּוֹר..."

דְּיֶאגוֹ לֹא הִתְיַחֵס לְפִטְפּוּטָיו שֶׁל אַלְבֶּרְט, וְהִמְשִׁיךְ לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַמָּסָךְ. עִם כָּל הַכָּבוֹד לְאַלְבֶּרְט שֶׁמְּזַלְזֵל בְּכֹבֶד הַתַּפְקִיד וְטוֹעֵן שֶׁהַיּוֹם טַיָּסִים צְרִיכִים רַק לִלְחֹץ עַל כַּפְתּוֹרִים, הוּא שׁוֹכֵחַ אֶת גֹּדֶל הָאַחֲרָיוּת שֶׁמּוּטֶלֶת עֲלֵיהֶם, לַעֲקֹב שֶׁהַכֹּל תַּקִּין.

הַמָּטוֹס הֵחֵל לְפֶתַע לְהִתְנַדְנֵד בְּצוּרָה מְסֻכֶּנֶת, וּדְיֶאגוֹ רָאָה שֶׁהֵם נִכְנָסִים לְכִיס אֲוִיר. הוּא לָחַץ עַל הַכַּפְתּוֹר שֶׁיְּסַמֵּן לַנּוֹסְעִים לְהִתְיַשֵּׁב וְלַחְגֹּר אֶת חֲגוֹרוֹת הַבְּטִיחוּת, וְעָקַב בִּדְרִיכוּת אַחַר הַמַּצָּב. לְפֶתַע קָם אַלְבֶּרְט מִכִּסְּאוֹ, וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ לִלְחֹץ עַל אַחַד הַכַּפְתּוֹרִים. "עֲצֹר!" זָעַק דְּיֶאגוֹ, וְהֵעִיף אֶת יָדוֹ שֶׁל אַלְבֶּרְט בְּחַדּוּת.

"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" זָעַם אַלְבֶּרְט כְּשֶׁהוּא נֶאֱנָק, בְּעוֹדוֹ מַחְזִיק אֶת יָדוֹ הַכּוֹאֶבֶת. "אַחֲרֵי כָּל הַחֲקִירוֹת שֶׁלִּי עַל הַמַּעֲרֶכֶת שֶׁל הַמָּטוֹס, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַכַּפְתּוֹר הַזֶּה יָכוֹל לְוַסֵּת אֶת הָאֲוִיר". הַמָּטוֹס יָצָא מִכִּיס הָאֲוִיר וְהַמָּטוֹס הִתְיַצֵּב, דְּיֶאגוֹ הִתְנַשֵּׁם בִּכְבֵדוּת וְהִתְרַוֵּחַ עַל מְקוֹמוֹ. "אֲבָל אַלְבֶּרְט, הַכַּפְתּוֹר הַזֶּה מְיֹעָד לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר! לֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי מֶה חָקַרְתָּ וְהֵבַנְתָּ... מֻמְחִים גְּדוֹלִים מֵאִתָּנוּ תִּכְנְנוּ אֶת הַמָּטוֹס הַזֶּה, וּכְדַאי שֶׁתִּסְמֹךְ עֲלֵיהֶם. תַּאֲמִין בָּהֶם".

יְסוֹד הַכֹּל הוּא הָאֱמוּנָה בַּה'. עַל בְּסִיסָהּ מַתְחִיל הָאָדָם לִלְמֹד וּלְהָבִין. אוּלָם לְאַחַר שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַהֲבָנָה הַמְּרַבִּית, הוּא נִדְרָשׁ שׁוּב לָאֱמוּנָה - אֱמוּנָה בְּמַה שֶּׁאִי-אֶפְשָׁר לְהָבִין.