"גַּם כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמַתַּן תּוֹרָה, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָבְדוּ עַל הַמִּדּוֹת, הִתְכּוֹנְנוּ לִקְרַאת הַמַּעֲמָד עַד שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לַתֹּאַר 'גּוֹי קָדוֹשׁ'. זֶה לֹא בָּא לָהֶם בְּקַלּוּת..."
"אִמָּא, תַּעַזְרִי לִי!" נִשְׁמְעָה קְרִיאָה בַּבַּיִת. אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהִתְבַּלְבֵּל. זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת רַק דּוּדִי. זֶה הַמִּשְׁפָּט הַקָּבוּעַ שֶׁלּוֹ בְּכָל דָּבָר וְעִנְיָן.
"אִמָּא, יֵשׁ לִי שִׁעוּרֵי בַּיִת בְּחֶשְׁבּוֹן. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, תַּעַזְרִי לִי." אִמָּא נִגֶּשֶׁת. יוֹשֶׁבֶת עַל יָדוֹ. מְנַסָּה לִבְדֹּק מַה הוּא יוֹדֵעַ וּמַה לֹּא. אַךְ הַיֶּלֶד לֹא מְעֻנְיָן בְּהֶסְבֵּרִים. הוּא רַק מְבַקֵּשׁ שֶׁתֹּאמַר לוֹ מָהֵם פִּתְרוֹנוֹת הַתַּרְגִּילִים.
"אֲבָל אִמָּא, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ מְקַפְּלִים בְּגָדִים. זֶה מְסֻבָּךְ. וּלְטַאטֵא זֶה קָשֶׁה..." אָז אִמָּא מַגִּיעָה עַל יָדוֹ, מִתְיַשֶּׁבֶת לְהַסְבִּיר אֵיךְ מְקַפְּלִים. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אִמָּא עוֹשָׂה בִּמְקוֹמוֹ, כָּרָגִיל.
כָּךְ בְּכָל דָּבָר בַּחַיִּים, דּוּדִי דּוֹרֵשׁ שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּמְקוֹמוֹ. פְּעָמִים בּוֹדְדוֹת קוֹרֶה שֶׁהוּא מְבַצֵּעַ אֶת הַמּוּטָל עָלָיו. אַךְ רַק כְּשֶׁהוּא מֻכְרָח וְעִם הַרְבֵּה סִיּוּעַ...
הַיּוֹם הוּא הֶחְלִיט לְהָכִין לְבַד כָּרִיךְ בַּבֹּקֶר. הֵכִין לוֹ וּלְאֶחָיו. אִמָּא הָיְתָה מֻפְתַּעַת, וְהֶחְלִיטָה לְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת.
"דּוּדִי מָתוֹקִי", פָּתְחָה אִמָּא, "אֵיךְ הִרְגַּשְׁתָּ הַיּוֹם כְּשֶׁהֵכַנְתָּ לְבַדְּךָ כְּרִיכִים?" "נִפְלָא" עָנָה דּוּדִי.
וְאִמָּא הִמְשִׁיכָה: "גַּם כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְמַתַּן תּוֹרָה, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָבְדוּ עַל הַמִּדּוֹת, הִתְכּוֹנְנוּ לִקְרַאת הַמַּעֲמָד עַד שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לַתֹּאַר 'גּוֹי קָדוֹשׁ'. זֶה לֹא בָּא לָהֶם בְּקַלּוּת...
אַתָּה מֵבִין דּוּדִי?" פָּנְתָה אֵלָיו אִמָּא. "יֵשׁ מַעֲלָה גְּדוֹלָה לַעֲשִׂיָּה אִישִׁית. הִתְעַלּוּת מִצַּד עַצְמִי וְלֹא שֶׁאֲחֵרִים יַעֲשׂוּ בִּשְׁבִילִי..." דּוּדִי הֵבִין.
(עפ"י לקו"ש חֵלֶק כ"ו)
