לאחר שהקים משה רבינו משפחה במדין הוא הגיע למצרים על פי הוראתו של הקדוש-ברוך-הוא כדי לגאול את עם ישראל. התורה מציינת שבדרכו הוא נעזר בחמור: "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים" (שמות ד, כ). מיהו "החמור" בה"א הידיעה? אומר רש"י: "חמור המיוחד. הוא החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר 'עני ורוכב על החמור' (זכריה ט, ט)".
 
בפרקי דרבי אליעזר נמצא פרט נוסף על חמור מיוחד זה: "הוא... בן האתון שנבראת (בערב שבת, בששת ימי בראשית) בין השמשות". יוצא אפוא, שהמשיח אמור להתגלות על חמור ישיש במיוחד, בן אלפי שנים!
 
בעל ה'גור אריה' טוען (וכמוהו מפרשים נוספים) כי "אין הפירוש שהחמור היה חי כל כך". הכוונה היא לרעיון רוחני שמובע ברכיבה על חמור (אמנם מלשון הדברים של רש"י נראה כי מדובר בחמור שאכן מאריך מאוד ימים. אך בפירושו על הש"ס מתייחס רש"י להופעת המשיח על חמור כאל דימוי: "כעני הבא על חמורו בעצלות". ובכל אופן, גם אם מדובר בחמור כפשוטו, ברור שהופעה כזו גם מסמלת משמעות רוחנית).
 
החמור מסמל את חומריות העולם. אברהם אבינו, משה רבינו והמשיח מצטיינים כל אחד ברכיבה על החומריות הזו. כלומר, בשליטה עליה ובהכנעתה, כפי שמסביר ה"אברבנאל". ברכיבה גשמית מושל הרוכב על המרכיב ומכניעו. כך גם שלושת הצדיקים הללו מצטיינים בהכנעת היצריות ותאוות החומר. ובלשונו של ה"אברבנאל":
 
"...אברהם... כבש רצונו ומשל בתאוותיו הגופניות בהסכימו להרוג את בנו יחידו כדי לקיים מצוות בוראו... ובזה האופן היה... משה, כשראה להביא את אשתו ואת בניו אל מצרים, (למרות ש)והוא עצמו היה מבוקש שם להרג. גם כי (ולמרות ש)בהיות ציפורה אשתו (לאחר לידה)... הִרכּיבה על החמור ולא חשש לסכנת היולדת והנער הנולד, כי כבש את יצרו ותאוות חומרו לקיים מצוות השם... ולפי שנהג משה מנהג אברהם זקנו, אמר שחמורו של משה היה חמורו של אברהם...
 
"ומפני שמשיח צדקנו ידמה גם כן לאברהם אבינו, בהיותו כובש בתאוותיו ומושל בחמורו ויצרו, כי הוא ילבש רוח ענווה ושפלות להושיע כל ענווי ארץ סלה, לכן אמר שחמורו של משיח יהיה הוא עצמו חמורו של אברהם ושל משה, כלומר שיהיה חֹמרו ויצרו נכנע וכבוש לשכלו תמיד, כחֹמרו ויצרו של אברהם ושל משה".