יניב שכב על המיטה הרכה, בוהה בשעמום בספר שבידו. הוא הביט מבעד לחלון בקרני השמש האביבית שהופיעו סוף סוף לאחר החורף הארוך וזינק בנחישות מהמיטה לכיוון הטלפון. "היי ארי! זה יניב, מתאים לך שנצא עכשיו לחורשה עם כל החבורה?" ארי היה נלהב מההצעה. מאז שלהי הקיץ האחרון הם לא הלכו לטייל בחורשה היפה שבפאתי השכונה.

לאחר שעה של התארגנות חפוזה וקבלת רשות מההורים, הם יצאו עליזים, עם תרמילים מלאים בכל טוב ובמצב רוח רענן של אביב, פוסעים לעבר החורשה שחיכתה להם בסבלנות בכל תקופת החורף.

"כל כך ירוק פה!" צעק גדי בהתלהבות, והראל הוציא מתרמילו ספר עבה, עיין בו והודיע לכולם בקול: "מה חבל שכולם יוצאים לטיולים בקיץ הצחיח, הרי בחורף הנופים מדהימים והכל ירוק..." החברים סנטו בו בחיבה: "מה פרופסור, סחבת גם לפה את האנציקלופדיות שלך?".

הם הרחיקו לתוככי החורשה, כשלפתע החליק גדי לתוך שלולית גדולה ונאנק בכאב. הם הביטו בו מבוהלים. הוא שכב על הרצפה נאנק מכאבים ונמשיו העליזים בלטו עתה יותר מתמיד על רקע פניו החיוורות. הראל הוציא את ספר האנציקלופדיה, "אולי זה נקע, אני חייב לקרוא על זה קצת.." ובתוך כך יניב התדיין בקול נסער עם בני מה יכול להיות שקרה לגדי ומה הכי כדאי לעשות.

אריאל הסתכל המום על החבורה שמסביבו וצעק, "חבר'ה, תתעוררו!", הם הביטו משתוממים באריאל העדין והוא המשיך: "יש לכם עכשיו זמן להתדיין מה קרה לגדי?! או לחפש מידע באינצקלופדיה?" הוא נעץ בהם מבט נוקב. "למי יש פלאפון? חייבים להזעיק עזרה!".

כדי להציל ילד יהודי מחינוך שהוא הפך התורה, אין זמן לערוך אסיפות של מלומדים, שיבחנו ביסודיות את ההיסטוריה והפסיכולוגיה והמצב הכספי ומצב-הרוח של הגורמים הקובעים. יש לצאת למאבק מיידי במלוא העוצמה!