בעת שישב שר המשקים עם יוסף הצדיק בבית-הסוהר המצרי, הוא חלם על שלושה שריגי גפן פורחים, שאת ענביהם הבשלים הוא סוחט אל כוס ומגישה אל פרעה המלך.
 
במסכת חולין (צב, א) מנתח רב ירמיה בר אבא את פרטי החלום, כמשל לשלבים שונים בימות המשיח: פריחת הגפן מסמלת את גאולת עם ישראל, והבשלת הענבים – את בוא העונש על העמים שהצרו להם. "הגיע זמנה של מצרים (סמל לעמים הרעים) לשתות כוס התרעלה".
 
סדר הדברים תמוה מעט. לכאורה, ניתן לגאול את ישראל רק לאחר שנחלשים כוחות הרוע שבעולם. כיצד אפוא ייגאלו ישראל בטרם ייענשו המציקים והמצרים להם? אלא הכרחי לומר, כי בשתיית כוס התרעלה אין הכוונה לענישה והתשת כוחם של אויבי ישראל, כי אם למשהו עמוק יותר שיתרחש בשלב מתקדם של הגאולה.
 
ההסבר הוא, ששתייה זו מתפרשת כשתייה משכרת, המביאה את השותה להתנהג להפך ממצבו הטבעי. שתייה לשוכרה שיכולה לגרום, לדוגמה, לאדם עם תכונות רעות, להתנהג באורח חיובי.
 
ובעניין הגאולה: השתייה רומזת לתופעה רוחנית 'משכרת', שתביא גם את הגויים הכופרים הגדולים ביותר להפוך את עורם ולהצטרף מתוך הכרה פנימית לאמונה בא-ל אחד.
 
נמצא, שבחלומו של שר המשקים רמוזים שני שלבים מהותיים של הגאולה העתידה: השלב ראשון בו ילחם מלך המשיח כנגד הגויים כדי לאפשר את גאולת ישראל, והשלב השני בו יחול מהפך מהותי בפנימיותם של כל יושבי תבל ויובילם אל ההכרה באמונה האמתית.
 
(ליקוטי שיחות כרך לה עמוד 166)